אשה, אמא לשלושה בנים מקסימים, בת זוג למתן, מנהלת, תל אביבית.

יש עוד הגדרות אבל אלה הראשוניות. יש הרבה דברים שמאפיינים ומגדירים אותי. למשל בנוסף אני יכולה להגיד שאני אשה יהודיה מזרחית, אחות, דודה, חברה...

 

 

 

באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?

הרבה יותר אינטנסיבי. למרות שאמורה להיות יותר רגיעה, החיים יותר אינטנסיביים כי שנינו עובדים חיוניים.

העבודה שלי דורשת להמציא את עצמי מחדש. נדרשת המון יצירתיות והגדרה מחדש בעולם מאד מאד מורכב של אי וודאות. כרגע מאד אינטנסיבי לי בעבודה והמשפחה גם דורשת המון. 

​

​

היה מאוד נחמד להתכנס פנימה משפחתית בתחילת הדרך אבל לא היתה לנו הפריבילגיה להתכנס פנימה לחלוטין, כי שנינו חיוניים.

​

​

הקורונה הביאה איתה שינוי וכל אחד חווה את זה אחרת. היה מאוד נחמד להתכנס פנימה משפחתית בתחילת הדרך אבל לא היתה לנו הפריבילגיה להתכנס פנימה לחלוטין, כי שנינו חיוניים. לא יכולנו לקחת את התקופה רק למשפחתיות. הילדים היו צריכים לחלוק אותנו. יש הרבה אתגרים והרבה הזדמנויות בתקופה. זה שהכנתי את עצמי לכך שאדרש להיות חיונית, מאוד עזר. 

הייתי שמחה לעבוד פחות. אבל יש לי אחריות.

​

רגע נעים

בתקופה שהיה יותר סגר היו הרבה ארוחות משותפות שביום יום אין לנו. מצאנו את עצמנו יושבים חמישתנו ואוכלים ביחד. משחקים משחקים ביחד.

הרגעים המשפחתיים שכולנו ביחד נעימים.

 

רגע קשה

הרבה דברים שקשורים לזמן מסך. הקושי להתמודד עם המסכים של הילדים. אי אפשר להיות בשליטה על זה כשאתה לא שם. חייבים להיות שם כל הזמן.

אני אמא, בת שמטפלת באבא, מנהלת עובדת. אין לי זמן לבד, אין לי מספיק זמן לעצמי.

בעבר הילדים היו הולכים לישון ב 20:00, עכשיו ב 22:30 היום שלי מתחיל ב 6:00.ארוך ואינטנסיבי.

מאד קשה ההתנהלות עם אבא שלי ואביגיל. זה קיצוני מדי לא לראות אותם, צריך לראות אותם יותר.

​

איפה מורגש בגוף?

בראש. מעסיק מאד, מאד, מאד. ביום שביבי אמר שנכנסים לסגר ישבתי ב 2:00 בלילה לכתוב. כתבתי תכנית והסברתי למה אנחנו כן חיוניים. אני כל הזמן צריכה להילחם על הרלוונטיות שלנו וגם על רעיונות. כל הזמן להמציא ולהילחם. להילחם לא לפטר עובדים, הרבה דברים נולדו.

עומס מאד גדול בראש, תחושה שכולם רוצים לינוק ממני. אין לי זמן לעצמי. אני פחות ישנה ומאוד עייפה. כשלא ישנה מספיק, שוכחת דברים. אני צריכה את השינה שלי.

 

משהו שעוזר לך להירגע?

מנוחה.

בינג'. לראות סדרה כיפית.

הליכות. כשהיה סגר כל ערב הלכנו.

 

מה את צריכה לשמוע?

אם ממש גמורה, עושה מיינדפולנס.

​

​

מה עושים כשאין חוגים, כשאין חוסן קהילתי?

​

​

מה את רוצה לשמר מהתקופה?

שאלה קשה. נראה לי שנשים שאת מראיינת יותר פריבילגיות, עובדות פחות קשה ממני.

השילוב מאוד קשה. שילוב של עבודה אינטנסיבית וילדים בבית.

ההכנה שעשיתי סייעה לי. שיערתי שזה מה שהולך להיות. עשיתי עבודת הכנה. עסקתי בזה. דיברתי עם עצמי ועם מספר חברים קרובים, שאלנו את עצמנו האם אנחנו רוצים להיות חיוניים. ביררתי לעצמי. שאלתי את עצמי האם אני חיונית? האם אני רוצה להיות חיונית? ומה המחיר שאשלם על היותי חיונית. בהתחלה זה היה מפחיד, גם בריאותית. 

רציתי להתכנס בבית עם הילדים אבל הבנתי שאני מאוד חיונית. כי התפקיד שלי בהגדרתו הוא קהילה, וקהילה מאד נדרשת בחירום.

יש לי אחריות מאוד גדולה, כל דרום תל-אביב. לא ידענו בהתחלה מה התפקיד שלנו במציאות החדשה ומה הציבור יצטרך. הגדרנו מחדש קהלי יעד. הקשישים הפכו להיות אוכלוסיה משמעותית. יצרנו קשר לסיוע ומזון לקשישים. התחלנו להמציא את עצמנו מחדש בקהילה. עכשיו למשל, מרכזים קהילתיים לא פועלים. מה עושים כשאין חוגים, כשאין חוסן קהילתי? הוצאנו 1000 עובדים לחל"ת,שינוי דרמטי בכוח אדם. איך מייצרים בחוסר וודאות חוסן לעובדים? חוסן לתושבים ולתושבות? 

אנחנו גם עסוקים בטיפול בעסקים במשבר.

הבנתי שעבודה מהסוג שלי דורשת הרבה. 

​

​

הייתי רוצה שהם יהיו פחות בטלוויזיה ומחשב אבל צריכה גם להשלים עם זה שהם יהיו מול מסך.

​

​

התקופה גם גרמה לי יותר לטפל בעצמי- פסיכולוגית, מסז׳, דיקור.

בבית, זה איפשר לנו יותר להתדיין מה אפשר ומה לא, מה נכון ומה לא.

שחררתי בנושא הלימודים. עסקנו באיך מפתחים יחסים עם נער בוגר. זמן לבלות ולדבר ולא רק שהוא בחדר עם חברים. התקופה עזרה לנו מאוד להבין שרוצים להקדיש זמן למערכות יחסים, להשקיע באחד על אחד עם הילדים. החשיבות של אחד על אחד.

לינון שבי"ב זה נתן הרבה חופש ואיזון. איזון נכון. לארבל שבכתה א׳ טוב. יש לו קפסולה עם שכן והרבה פעילויות כייפיות. כל יום עם הורה אחר. הולכים לים, לפארק, לרכיבת אופניים. הוא שמח.

יפתח לומד כל יום על המחשב בזום עד הצהריים, ואז עם חברים על המחשב ,ואז מתחילות מריבות שלא יישב על המחשב. תקופה לא טובה לו הסגר. כיתה ז' זו היתה מורכבת גם ככה ובחוסר במסגרת השפיע.

הייתי רוצה שהם יהיו פחות בטלוויזיה ומחשב אבל צריכה גם להשלים עם זה שהם יהיו מול מסך.

​

מה לא יחזור להיות כשהיה?

לא יודעת אם יהיה אותו מגע פיזי, חיבוקים ונשיקות שאפיינו את הישראלים.

חצי מהזמן הייתי עסוקה בלנסוע לפגישות, אם ישכילו להבין שהזום הוא גם כלי זה יחסוך זמן יקר. מפגש אישי הוא חשוב, אבל צריך לעשות שילוב בין השניים.

ההשפעה תהייה על אוכלוסיה מבוגרת. צריך למצוא פעילויות חלופיות בזום. אם קורונה היתה משפיעה יותר על ילדים כולנו היינו סגורים בבתים. צריך לחשוב על הגיל השלישי.

 

טקס

מנסה עם הילדים, לפני שהולכים לישון, להגיד על מה הם מודים היום. טקס שעוזר לאופטימיות.

על מה אתה מודה היום?

 

פינה חביבה בבית

החצר. יש לנו מזל מאד גדול שיש לנו את החצר הזאת. בזכות החצר אנחנו לא שוברים את הבידוד.

יש לנו בריכה, טרמפולינה, דשא.

 

למה את זקוקה בשביל להיות שמחה?

את המשפחה שלי לידי.

 

מה את מאחלת לעצמך?

שיהיה יותר רגוע, שיהיה יותר זמן לנסוע ולבלות, שיהיה איזון.

בריאות. שכולם יהיו בריאים.

מאחלת לעצמי להתאמן יותר.