כאילו יש שני זרמים שקורים באותו זמן. 

מצד אחד הרגשה שאני לא מגדירה את עצמי. רוצה להיות ב flow שנותן לעצמו להשתנות. כל הנושא של זרימה, של הסתגלות למצבים נמצא ממקום שאני לא מגדירה את עצמי.

מצד שני, כל ההיסטוריה שבנתה את הדמות שנקראת יפה, עבר והווה, שעכשיו אני יותר מעריכה.

​

 

השפעות סביבתיות וחברתיות שהביאו אותי למה שאני עכשיו. הזרימה של האנרגיה שחיה מרגע לרגע.

עם שורשים שהגיעו מסבים וסבי סבים, וההיסטוריה היהודית, שגורמים למי שאני היום. ועם הנכדים שמראים לי את העתיד.

אני מעריכה ומכבדת את ההיסטוריה האישית והכללית שהביאו אותי למי שאני היום. אמא, סבתא, אישה אקטיביסטית שאכפת לה ממה שקורה. אני מעריכה את מה שאני עושה היום.

כשאני חושבת על השם יפה ומסתכלת על תקופות שעברתי, יש הרבה fluidity. באיזה אופן אני יפה שגדלה 

בבת-ים, בישראל, שהיתה בקליפורניה, בלונדון, ועכשיו כאן בסיאטל. אני לא תמיד בטוחה שהכל מתחבר, אבל עובדה. אני מעריכה את האינטגרציה של מה שאני עכשיו.

עשינו לפני כמה שנים פגישת מחזור של התיכון. מישהי שלחה תמונות מחזור מלפני 45 שנה. זה היה מוזר. היה קשה להכיר את האנשים.זכרתי וזיהיתי אותם בגיל תיכון. במציאות של המפגש היה קשה לזהות אותם. זה מי שאני הייתי אז. לא יודעת אם הייתי מכירה אותה אם הייתי פוגשת אותה עכשיו.

 

באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?

סימבולי. נסענו ל-Camano Island בתחילת מרץ. היה לפול יום הולדת והוא רצה קצת שקט. נסענו לסוף שבוע ופחות או יותר לא חזרנו מאז. לאט לאט התבהר שהכל הולך להיסגר.

זאת כזאת הרגשה מוזרה. ממש השארנו עולם שלם מאחורינו ונכנסנו לעולם אחר,מינימליסטי. כל הדברים שהיו חשובים, גם מטריאליסטית, בגדים, נעליים, חפצים, שנראו תמיד חשובים ולא יכולנו להיפטר מהם, מרגישים לא שייכים. מעניין כמה אנחנו סוחבים שלא צריכים.

זאת התובנה שלי, האושר הוא מה שיש ולא רכוש. ממש לא מעניין ולא רלוונטי.

גם מבחינת חברים, המון דברים שנראו מאד חשובים, נבדקים מחדש. יותר מזה,

 the focus of my attention is elsewhere

אני מצליחה לעשות יותר מדיטציה. סדר העדיפויות שונה. מצליחה לעשות דברים שחשובים לי ותמיד היו חשובים.

אפשר להגיד יותר בקלות לא, כי זה לא נראה לא חברותי.

אפשר להגיד שבגלל הקורונה מעדיפים לא לעשות את זה, וכולם מבינים. יש את החופש להגיד לא. לפני כן הייתי צריכה להגיד לכל דבר כן.

​

​

אני מקווה שלמדתי משהו על עצמי ולא אעשה כי צריך.

זה relief, מרגיש מעולה.

​

​

אני חושבת שיש יותר natural flow כולל גם אנשים.יש פחות בזבוז זמן. יש פחות זמן שאני עושה דברים שאני לא רוצה לעשות. אנחנו ב-Camano. אנחנו לא חייבים שום דבר ואף אחד לא מצפה מאיתנו לשום דבר. 

אני עדיין מרגישה אושר ומלאות רק מלהיות in my own space.

פעם חשבתי שאני nurtured מסטימולציה מבחוץ, אולי פחדתי מבדידות.

הייתי אומרת לעצמי , את צריכה ללכת מכל מיני סיבות. אולי זה היה fear of missing out.

זאת הרגשה נפלאה שאנשים לא עושים מסיבות. אח״כ, כשנצא החוצה אני מקווה שזה ישמר. אני מקווה שלמדתי משהו על עצמי ולא אעשה כי צריך. זה relief, מרגיש מעולה.

זה מקום של שקט מאוד עשיר ותחושת מלאות.

​

רגע נעים

אני חושבת המון על השבוע האחרון, יש שקיעות מדהימות, ממש מלבות את הלב. היו כמה ימים שהלכתי לאורך החוף בחושך ועדיין את מקשיבה למים מלחכים את החוף. אני חסרת נשימה כשאני פה. הכל כל כך פרפקט, כל כך יפה.

כשהנכדים ביחד. הם אוהבים אחד את השני ומלאי אנרגיה וצחוק. זה היה הדבר של הקיץ.

השקט שאני כל כך מעריכה .

אני חייבת כל יום לרדת לחוף. זה תמיד,תמיד עושה לי טוב. שעות ללכת ואת לא רואה אדם, זה מדהים.

פעם כשרציתי מקום, טסתי אליו 24 שעות. אם היית לוקחת אותי למקום הנפלא הזה, וידעתי שטסתי אליו 24 שעות, זה היה שווה. והנה יש לי את זה פה.

​

רגע קשה

יש יתרון שהילדים פה וזה ממש כיף. לפעמים אני ממש מעדיפה את הנכדים מאשר את ההורים שלהם.

כל הילדים הגיעו קצת משוגעים.

הבת שלי הצעירה היא לפי דעתי אמא אידיאלית, מה שכל ילד צריך שיהיה לו.

לבת האמצעית יש בן ובת ואת רואה את ה mismatch of personality עם הבן שלה בן ה-7

יש לו אופי סוער יותר והוא אובחן בhdhd ודיסלקציה. לקח לה זמן להסתגל לאופי השונה מאד ממנה וליכולות  השונות שלו. ואחרי די הרבה התנגשויות לא מוצלחות ואכזבות, היא לומדת לקבל אותו כמו כמו שהוא, עם השוני והכשרונות המיוחדיםת וחוש ההומור ואהבה לספרים וסרטים ובניה בלגו ועוד ועוד. כל ילד רוצה שיקבלו אותו ויאהבו אותו  כמו שהוא וכשזה קורה, זה כמו קסם. 

לבן שלי יש פוטנציאל מקסים והוא יכול להיות אבא נפלא, אבל הוא פשוט מכור לטלפון ולמחשב. (לפעמים הוא מודה) ואי אפשר לבצע איתו שיחה לעומק כי הוא נעלם לתוך ה-cybernetic וכל הפיתויים, כשהוא מחליט שבשבתות הוא עושה הפסקת אינטרנט ומבצע את ההחלטה הוא מדהים,אבל זה קורה פחות מדי. זה מצער אותי כי הוא והילדים מפסידים זמן איכות וכייפי אחד עם השני. כשהיינו יחד, אני הוא ושתי הבנות הגדולות

 בovernight camping בקיץ, היה נפלא. לא היה WiFi וראיתי מה הוא יכול להציע לילדים , חום ואהבה והרפתקאות וסיפורים סביב המדורה ובישולים על האש. הלוואי שזה יקרה יותר לעיתים תכופות .  

זה משפיע על הילדים. זה מאוד מסקרן אותי. הוא כאילו שם, והוא לא שם. הילדים מקסימים. הם כל כך בסדר 

ונראה שההורים take advantage of it. מאחלת להם שיהיו יותר present. זה כואב, אני מרגישה את זה.

​

איפה מורגש בגוף?

בעיקר בלב, כבדות.

הקטע של misattunement אולי זה משהו הסטורי שלי, זה אחד הדברים שקשה לי להתמודד איתם.

משהו מאוד עמוק ומטריד, מפחיד אפילו. זה בא עם המון כאב, בעיקר בלב.

חוסר וודאות לא מתחבר לי לזה כל כך כי אני בסדר עם לא לדעת באיזשהו אופן.

כן ולא. אני עמוק בפנים יודעת שאנחנו לא יודעים.

Agha Chan מורה מוערך מתאילנד דיבר על כוס המים שהוא שותה "כשאני שותה מים מכוס זכוכית יפה, אני מעריך את הכוס שמחזיקה את המים. ועוד יותר,מתוך הידיעה שטבע הזכוכית הוא להשבר. לכן יש לי הערכה כפולה של הרגע"

when he drinks water from a beautiful glass he appreciates the glass holding the water and even more because he knows the glass nature is to break so double appreciate the moment .. 

אני מדברת על חוסר וודאות ממקום privileged.  אני לא עובדת סוציאלית, לא עובדת בבית חולים, אין לי אנשים חולים קרוב אלי. יש הרבה כאב מסביב. 

חברה של הבת שלי בת 36 הייתה בהריון בפעם הראשונה ואתמול ילדה בתשעה חודשים, בלידה שקטה, תינוק מת. זה טראגי מהרבה סיבות. אני יודעת שזה נורא, אבל אני יודעת שכל לידה זה miracle, אי אפשר לקחת את זה כמובן מאליו.

גדלתי בעולם של שואה. אני מכירה את המקום הזה.

בסרט שעשיתי ראיתי בצילום ארכיון בפעם הראשונה את סבא שלי הולך בכפר. אף פעם לא ראיתי אותו מחייך, חי. זה היה ב-34 בשטעטל שלו, ליד הבית שלו, כשהחיים היו רגילים ולא ציפו לטרגדיה שקרתה. כבר בחיוך ובמשפחה המוות נמצא. אנחנו חייבים להעריך את מה שיש כי אנחנו לא יודעים. 

​

משהו שעוזר לך להירגע?

חלק תרגול המדיטציה. To create space around it 

Not to zoom in, to zoom out,לראות את הדברים הטובים.

כל התרגול של לא לרצות משהו שיהיה כמו שאני רוצה ואם זה לא קורה אני נכנסת ללחץ.

לפעמים אני מסתכלת ועושה אותי עצובה להסתכל על זה באופן אחר. יש לי pleaser שאף פעם לא היה לי. merging with nature  כמובן, מי לא אוהב גן ורדים? אבל אני חווה את זה אחרת עכשיו. 

זה בא מהחושים שלי. 
 

​

הקורונה מדגישה לנו, we are all interconnected.  אנשים אולי לא מאמינים בזה. איך אתה יכול לא להאמין בזה? אנשים חייבים להבין שאנחנו קשורים.

​

​

מה את צריכה לשמוע?

יש יותר מדרך אחת להסתכל על דברים.

בדרכ מסיימת את היום עם ברכה. 

Going in the circle of goodness nurturing.

Zoom in נותן חרדה, zoom out נותן פרספקטיבה.

יש טוב וכוונה טובה בבסיס. לא תמיד זה בא לידי ביטוי באופן שהייתי רוצה. אמונה שיש יותר טוב מרע.

נראה איך זה יעזור בריפוי מהבחירות אם לא ילך טוב.

הקורונה מדגישה לנו, we are all interconnected.  אנשים אולי לא מאמינים בזה. איך אתה יכול לא להאמין בזה? אנשים חייבים להבין שאנחנו קשורים.
 

מה את רוצה לשמר מהתקופה?

את הקצב. the sense of being in the flow את היכולת to listen internal, not external  

להמשיך להנות מהפשטות. פה זה מאד stable.

אני יודעת שזה יהיה מאתגר.בעוד שנה כולם יטיילו שוב ולא תדעי מי איפה. נחזור לאותה תנועה מטורפת.         זה יהיה מאכזב. אני בסדר עם זה נשאר איך שזה, בלי מוות של אף אחד. 

פוחדת מהדילמה, כשפול ירצה להתחיל לנסוע.

אנחנו במקום שלנו, שנינו ביחד, ברוטינה. לא היה לנו את זה קודם. כמעט ואין תנועה. 

הלוואי שזה יכול להמשיך כך, בקצב יותר איטי.

רוצה להישאר בתחושה של להיות ok עם רק being

 

מה לא יחזור להיות כשהיה?

ממה שאני שומעת מעסקים, אני מבינה שאנשים יוכלו לעבוד מהבית. לאנשים יהיה הרבה יותר חופש לעבוד מהבית.

אוהבת שיש עכשיו המון, המון, יותר מדי resources בחינם און ליין. דברים מדהימים נגישים.אני מקווה וחושבת שנוכל תמיד לעשות בזה שימוש. זה יעזור גם ב climate change. הייתי טסה כי רציתי להיות בסדנא או ארוע. לא חייבים לעשות כל דבר in person תהייה יותר בחירה. גם הטכנולוגיה השתפרה, ותמשיך להשתפר. נהייה בקשר  ב-zoom .    

שאלו אותי אם אני רוצה ללמד mindfulness self-compassion אני יודעת שזה לא אידיאלי ב zoom זה יותר נחמד in person אבל זה נוח לא לנסוע.

 

טקס

הטקס שאני רוצה לעשות, ממש רוצה להתחיל להדליק נרות ביום שישי. אמא שלי תמיד הדליקה נרות ביום שישי כי אמא שלה תמיד הדליקה נרות ביום שישי. אני רוצה לעשות את זה, להביא את זה לחיים שלי. אתחיל לעשות את זה.

ללכת לראות את השקיעה על החוף. מסיימת את היום gratitude מתחילה את היום במדיטציה. אוהבת להתחיל את היום במדיטציה.

​

מה הפינה חביבה עלייך בבית?

בבית הזה, מקום שממש ארגנתי לי עם כסא נוח ושטיח. זאת פינה בתוך הסלון אבל מחוץ לסלון. אוהבת לשבת בה לעשות מדיטציה, לשבת ולהסתכל במים. לפעמים אני עושה מדיטציה עם עיניים פקוחות ומסתכלת במים. כשאבא שלי היה בא לבקר פה, הוא היה קם מוקדם ומתיישב בפינה הזאת. אבא שלי היה מתעורר שנים ב 5:00 בבוקר. הוא היה יושב שעות על הכסא ומסתכל החוצה. תמיד אני חושבת איך הוא היה יושב שם ומעריך את מה שהוא ראה. זה עשה לו טוב. כשאני יושבת שם אני  חושבת עליו.

בבית ב Camano זה המשרד. נחמד שם ונוח. ביום כיפור עשיתי שם יום שלם. יש לי שם Nana chair ישבתי והרגשתי שזה מקדש התפילה המושלם. חשבתי שאהיה שם רק כמה שעות וביליתי שם את כל היום. רואים משם את הים. זה הפך להיות המקום שלי. בשבילי זה in space in the time בכל מקום יש את מה שאני אוהבת. איפה שאני נמצאת שם הבית כרגע.

​

למה את זקוקה בשביל להיות שמחה?

צריכה to feel connected

לא בטוחה אם קשורה לאנשים הכי חשוב או רק להרגיש connected

להיות בקשר עם אנשים. משפחה,חברים, אנשים שאני אוהבת.

מרגישה at peace כשאני connected

לא חושבת שאני צריכה יותר מזה.

​

​

בסוף המפגש שאלתי איך מרגישים,

כולם דיברו על feeling calm and in peace.

אם באמת הרגישו כך זה מדהים.

אם בשעה וחצי מצליחים לעבור מסטרס לרוגע זה מדהים.

​

​

מה את מאחלת לעצמך?

יש לי חיים מאד משמעותיים כרגע, מקווה שאוכל להמשיך להיות כך. אנחנו משתנים, לא נשארים צעירים לנצח.

זה מדהים שאני עושה את כל הדברים המשמעותיים שעושים impact עם אנשים מדהימים.

מאחלת לעצמי להמשיך להיות מעורבת, לא רוצה שום דבר אחר.

 מעורבת במה הבעיה של החברה, קשור לזה שאנחנו פועלים ממקום של פחד. אנחנו חייבים להיות 

מסוגלים to cultivate. שתהייה לנו אפשרות לחיות values ולהבין את משמעות החיים. זאת התמונה הגדולה.

אם אפשר להתחיל עם אמהות ותינוקות, ולהתחיל מהתחלה זה נפלא.

אני מלמדת מיינדפולנס compassion שאלתי במפגש האחרון מה מאתגר. לאנשים יש הרבה אתגרים אישיים ומתח. בסוף המפגש שאלתי איך מרגישים וכולם דיברו על feeling calm and in peace. אם באמת הרגישו כך זה מדהים. אם בשעה וחצי מצליחים לעבור מסטרס לרוגע זה מדהים.

זה מה שצריך להיות בעולם, לעבור מסטרס לרוגע.

 

עובדת עם children's hospital ועבודה בכלא. יש לנו קבוצה של אנשים שרוצים לשנות את החוק. יש כל כך הרבה שאנחנו צריכים לעשות ל social justice. אני רוצה לעשות במה שאני יכולה להשפיע ולשנות.

רוצה להגדיל את listening mothers לאפשר את זה On line.

 

איזה עצה יש לך לימים הבאים?

להתחבר לאהבה ולפעול בהתאם.