בקרוב
אלונה, 49
הרצליה, ישראל | ספטמבר 2020
אני מרגישה שאני משתבחת עם השנים. שבכל שנה אני מרגישה שלמה יותר ויותר עם מי שאני ולאן שאני רוצה להגיע. אני מקבלת באהבה את ה-imperfections ונהנית מהם בכל רגע.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
קורונה מצד אחד עושה דברים נוראים. מחרפן להיות כל הזמן בבית.
רכבת הרים מטורפת יום אחד אנשים מבטלים, מבטלים, מבטלים, יום אחד עמוס. שום דבר לא יציב.
היה לי ברור שיהיו יותר חרדות. אבל לא לזה ציפיתי - לא ציפיתי לכל כך הרבה מקרים של דיכאון אחרי לידה, של מצוקות משפחתיות, של אלימות במשפחה.
יום אחד את קמה והכל נתקע בבת אחת. המחשבה הראשונה היא שצריך סדר יום כדי לשמור על שפיות. אם נשמור על אורח חיים דומה לזה שהיה קודם, פחות נרגיש את זה.
מלחיץ לנסות להיות כל הזמן בשליטה.
סדר יום. לקום, להתלבש, לעשות ספורט, לקרוא, ללמוד, לצאת מהבית להליכה. לשמור על מסגרת נורמטיבית.
מספר החולים עולה ואיתו החרדה והדאגה. צריך לטפל ולשמור. אמא שלי, אמא שלו, מאד מאד קשה.
זה החזיר אותי למקום של להבין שאנחנו חיים עם מצבים של אי וודאות כל הזמן.
לפעמים לאבד שליטה זה טוב. את רואה ששום דבר לא קורה. מלחיץ לנסות להיות כל הזמן בשליטה.
את לא יכולה לחיות במתח כל הזמן, אז שחררנו.
מבחינת המשפחה יצר אינטימיות מטורפת. נכנסנו למוד של קרוון בבית. אין אפשרות לראות אנשים הקשר בין הבנות התהדק. הליכות משפחתיות, משחקים, שיחות, מבשלים ביחד, מנקים ביחד, הכרות עם השכנים.
יום כיפור במובן הטוב של המילה.
חסר לי לחבק חברה היא אמרה.
זה לא פייר שאת ואבא מתחבקים ואני לא יכולה, אז גם לכם אסור.
רגע נעים
רגעים של הליכה בחוץ ביחד, דברים שהיינו עושים ביחד, לראות את הבנות ביחד.
רגע קשה
סדר בזום. מוזר לעשות בשלט רחוק, היה נורא.
לא ברמה של לבשל. זה אחד החגים הכי משפחתיים ולעשות את זה לבד היה נורא. לא היתה שום חווית חג. יצאתי עצובה ומתוסכלת.
רגע קשה כשיובל נשברה, הבדידות שיגעה אותה. חסר לי לחבק חברה היא אמרה, זה לא פייר שאת ואבא מתחבקים ואני לא יכולה אז גם לכם אסור.
סדר בזום. מוזר לעשות בשלט רחוק, היה נורא.
איפה מורגש בגוף?
בידיים. לחץ בידיים, בכפות הידיים. חשמל זורם בכפות הידיים, חום וקושי לנשום.
מה עוזר לך להירגע?
פעילות ספורטיבית. צריכה לעשות משהו אינטנסיבי. להזיע. ספורט עוזר לשחרר את הפיסי.
ברגע שמשחררת את זה מרגישה כמו באנג׳י. מרגיש כמו לקפוץ באנג׳י
נשימה עוזרת רק אחרי שנרגעת.
מה את צריכה לשמוע?
יש לך את הכוח להתמודד.
את לא לבד.
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
אינטימיות זוגית ומשפחתית.
יותר לשחרר ולדעת שיהיה בסדר. מזכיר לי את התובנות שהגעתי סביב לימודי הרפואה, סביב המחלה של אבא שלי. הלכתי ללמוד עם המחשבה שידע נותן כוח, נותן שליטה. גיליתי שאתה מתכנן תוכניות ואין שליטה.שחררתי בקטע של עבודה.
מקיפה את עצמי רק באנשים שאני אוהבת לא נמצאת בקשר עם מי שלא עושה לי טוב. בקשר רק עם מי שאני אוהבת. קשר לא נמדד בכמה פעמים אתה פוגש מישהו. אנשים נמצאים איתך גם כשאתה לא פיזית איתם.
טקס
ניקיון הבית. כל יום שישי מנקים.
חלוקה ברורה של מי עושה מה. ידיעה ברורה של מה כל אחת עושה ועזרה הדדית.
משהו שלא יחזור להיות כשהיה
אני חושבת שכמעט הכל השתנה. בעבר הייתי אוהבת לעשות שופינג, הרגשתי שזה ממש מרגיע, כמעט טיפולי והיום אין לי את אותו רצון ואני לא מרגישה חסר. אני חושבת שאנשים רגילים לא לגעת אחד בשני ולשבת רחוק- מקווה שזה ישתנה
מה את חייבת בשביל להיות שמחה?
שילוב של המשפחה והחברים הקרובים וזמן לעצמי. אני חייבת שאת שניהם במינונים משתנים- תלוי ביום ובתקופה.
פינה החביבה עלייך בבית
הספה בסלון, יושבת שם הרבה. הספה הירוקה שקניתי כשהייתי בהריון.
מקום שרואים ממנו את כל הבית, רואה את כולם.
מקום מואר, עובדת שם הרבה.
מה את מאחלת לעצמך?
שאני אמשיך לטרוף את העולם- שלגיל 50 אני אוכל להגיע לאפריקה, להמשיך ולנסות למצוא איזון בין העבודה ולבין הזמן שלי לעצמי שאני שומרת בקפדנות.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
לנשום...ללמוד להירגע
ללמוד להנות מהדברים הקטנים שהם בסופו של דבר הדברים החשובים והמהנים
ליהנות מהמשפחה וחברים- לחזור להתחבק, לא לפחד ממגע.