אשה, אמא, סבתא, בת, חברה. מאוזנת, אופטימית, מתחשבת.

מתחברת בקלות עם אנשים.

​

​

 

באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?

הכל התהפך, קורונה כלאה אותי בבית. לומדים לחיות עם זה, אין ברירה. אני מוצאת פתרונות.

היא שינתה את הרגלי האכילה שלי והרגלי השינה שלי.

לפני הקורונה הייתי הולכת לישון יותר מוקדם. אני הולכת לישון מאוחר יותר, מקשיבה הרבה לרדיו.

נעשיתי עצלה. אני מורחת את הזמן.

אני קמה מוקדם ואומרת :למה לקום? ואז נשארת עוד קצת במיטה.

לפני הקורונה הייתי קמה מוקדם ללכת להתעמלות. משתדלת עכשיו להתאמן בזום. קבוצת אנשים שכבר מכירים אחד את השני.

אני קוראת יותר, צופה יותר, מדברת בטלפון יותר. הרבה יותר ממה שדיברתי.

מחוברת לתקשורת שעושה לי טוב. אוהבת את זה.

לפעמים אני מרגישה מטופשת בגלל הטלפון. איך ילדים קטנים מצליחים להפעיל אותו ואני לא.

הטלפון מפחיד אותי יותר מהקורונה. זאת הדרך לקשר עם העולם עכשיו. איך ילדים קטנים מצליחים

להפעיל אותו ואני לא. מעורר הרבה תסכול.

אסור לצאת , אסור ללכת. אני מצייתת להוראות. ממרץ אני מצייתת להוראות. 

כל עוד אני מצליחה להציב לעצמי מטרות, לאתגר את עצמי ולעשות, אני בסדר.

​

​

היום בבוקר הנכד שלי התקשר אלי, זה היה לי כיף. אתמול הנכדה שלי כתבה לי וזה היה כיף ונחמד ונעים.

כשאני שומעת את הנכדים שלי אני מאושרת.

​

​

רגע נעים

היום בבוקר הנכד שלי התקשר אלי, זה היה לי כיף. אתמול הנכדה שלי כתבה לי וזה היה כיף ונחמד ונעים.

כשאני שומעת את הנכדים שלי אני מאושרת.

כשאני מצליחה לעשות את מה שתכננתי להיום, מה שהצבתי לעצמי, אני מרוצה. זה טוב ונעים.

אם אני מצליחה לתקן את הטלפון לבד זה משמח. זה מדאיג שכל החיים שלנו סביב הטלפון.

הכל מתועד.עם מי אנחנו מדברים, איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו קונים, במה אנחנו צופים, מה ההעדפות שלנו. הכל פתוח, שבויים לטלפון. כנראה שאני לא אוהבת להיות שבוייה.

אוהבת לעבוד בגינה, לראות את השינויים, הצמיחה, הפריחה. העונות של הטבע חזקות מדברים אחרים. 

פגשתי היום בסופר אשה שצלעה, היא אמרה שנפצעה בברך. הצעתי לה סורבייב. אחרי כמה דקות היא נגשה אלי ואמרה: את באת אלי היום כמו מלאך, לא כואב לי יותר. הרגשתי טוב. כשאני מצליחה לעזור זה גורם לי להרגיש טוב.

​

רגע קשה

בוודאי שיש רגעים קשים במצב הזה. זה שהחלטתי שאני מצייתת ולא יוצאת כמעט מהבית גורם לי לוותר על הרבה דברים. לא נפגשת עם המשפחה. אכזבה שלא הצלחנו להיפגש בחגים, כשלא מגיעים לביקור. יש תקווה שזה יקרה וזה לא. אני מאוד מתגעגעת. זה עובר על כולם.

עושה לי מצב רוח שאני לא מצליחה לתפעל את הטלפון. אני לא מבינה איך אני לא מבינה.

הפסיקו לימודים, הצגות, הרצאות, התעמלות.

קשה להאמין אבל הזמן עובר מהר. הימים עוברים מהר,השבוע עובר מאוד מהר.

בספר הידע למדנו שבעוד תקופה תהייה מגיפה קשה בעולם. היה כתוב שם שהתדר של הזמן ישתנה. הזמן יעבור יותר מהר. וזה נכון, זה קורה. זה אותו מספר שעות ,אבל זה חולף ביעף. אני מרגישה שעברנו לתדר אחר. הרבה דברים השתנו. נעשה חם יותר, אנשים עם פתיל קצר יותר, אנחנו מוצפים באינפורמציה, מרחקים התקצרו. מטר נשאר מטר וס״מ נשאר ס״מ אבל מבחינת זרימה ויכולת תנועה, זה התקצר בתחושה. זאת המציאות שאני מרגישה.

 

איפה מורגש בגוף?

סערת רוחות מרגישה בבטן.

 

מהו עוזר לך להירגע?

מים. שותה מים.

לפעמים לוקחת סורבייב , מיד מקרקע. עושה מדיטציה, קוראת.

​

​

כשאני מצליחה להסתדר עם  הטלפון, אני שמחה.

​

​

מה את צריכה לשמוע?

זה יעבור. הכל יהיה טוב.

יש לי. תודה לאל יש לי משפחה נחמדה וכולם בריאים.

חשוב לי מאוד מה שקורה למשפחה שלי. אם אני דואגת זה למשפחה שלי. שולחת להם דברים שמאמינה שעוזרים ושומרים. עושה שימוש בכל הדברים שלמדתי. מדיטציות, סמלים, רייקי. עושה לי טוב.
 

מה את רוצה לשמר מהתקופה?

איכויות של קשרים.

היענות לעזור שיש עכשיו. אני רואה ושומעת על הענות של חברה צעירים להתנדב ולעזור לאנשים במצוקות.

מאד רוצה שזה יישאר. שאנשים יהיו ערניים לאחר. שיפתחו את הלב להגיש עזרה.

הלוואי ואני הייתי יכולה להתנדב. אני לא יוצאת.

אני עוזרת במה שאני יכולה דרך הטלפון. יש חברות שמתקשרות אלי והן מאוד מיואשות ואגרסיביות. כל אחד מגיב אחרת. אני מרגיעה, מעודדת ומשפיעה. נותן הרגשה טובה וסיפוק שיכולה לעשות את זה.

 

זה מעניין יחסי עוזר נעזר. יש אנשים שמתביישים לבקש עזרה, יש שמתנגדים. יש אנשים שרוצים להגיש עזרה והשני לא רוצה אז זה מתוסכל וזה מתוסכל. לא קשה לי לבקש עזרה אם אני צריכה. תלוי ממי.

פתחנו פה בבניין יחסי עזרה ודאגה, נוצרו יחסי גומלין בין השכנים.

 

מה לא יחזור להיות כשהיה?

המון השתנה. אנשים יותר התכנסו בתוך עצמם. 

אולי פחות יבואו בטענות כל הזמן?

אולי יפתרו כל מיני פחדים וחששות? אולי יהיו טובים יותר? אולי יהיו אחראים יותר? 

מקווה שיהיו צנועים יותר, שידעו להסתפק בפחות מכל הבחינות.

מקווה שאנשים יהיו פחות אגואיסטים. המינונים יהיו שונים. התקופה הזאת גורמת להרבה אנשים לעשות חשבון נפש.

מקווה שפחות נדאג ופחות נתגעגע.

​

טקס

מתעמלת כל יום, עושה מדיטציה בכל יום, בכל יום שישי מדליקה נרות.

 

מה הפינה החביבה עלייך בבית?

המקרר.

אני אוהבת לשבת בסלון ליד השולחן. נוח לי פה. קוראת, פותרת תשבצים, רואה טלוויזיה, מדברת בטלפון. יש לי פה את קופסת השוקולד. תמיד אהבתי שוקולד. 

וגם עוגיות זנגביל. זה מזכיר לי את טייגלך שאבא ואמא שלי היו מכינים.

 

למה את זקוקה בשביל להיות שמחה?

להנות ממה שיש, וזה אני מצליחה.

לדעת שכולם בריאים. אני שמחה. אני שמחה שיש לי משפחה כזאת. ילדים טובים ונכדים מדהימים.

כשהם שמחים אני שמחה. אמנם אני לא רואה אותם הרבה אבל מדברת איתם הרבה.

כשאני מצליחה לעשות דברים עם כל ההגבלות של הסגר, אני שמחה.

כשאני מצליחה להסתדר עם הטלפון. הדברים הקטנים שעושים שמחה. 

צמחים שצומחים ופורחים ומפיצים ריח.

 

מה את מאחלת לעצמך?

להיות בריאה, לתפקד בסדר, לרוות הרבה נחת מהמשפחה לראות שהיא גדלה ומתרחבת ושכולם יהיו בסדר.

שאוכל לצאת למרחקים גדולים יותר ממה שאני מסתפקת כעת.

מסתפקת במועט אבל במה שחשוב יותר.

שימשיכו לי הכוחות הפיזיים והנפשיים.

​

איזה עצה יש לך לימים הבאים?

תשמרו על עצמכם.

שתהיו בריאים, שתהיו אנשים טובים. זה האלף בית, לעזור לזולת.

תשמרו על מצב רוח טוב, תעשו דברים הגיוניים , תהיו צנועים, קשובים, שמחים.