דיתי. אני משתנה. כבר הרבה זמן לא מחפשת הגדרות מקבעות.

יש את התוויות הסטנדרטיות - אשה, אמא, יוצרת, בת, אחות, חברה.

יש להן מגוון רחב של פרושים שמשתנה מיום ליום, לכן אני דיתי.

​

​
 

באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?

המון שינויים קרו בלי קשר לתקופה. יש משהו בתקופה, שמותר להאט קצב, ולכן זה מאוד מקל על עיכול תהליכים שקורים לי בחיים. אני לא ממהרת כרגע לשום מקום. 

אין ציפייה בתקופה הזאת ל high power אין צורך להיות כל הזמן במרדף.

כשחזרתי מארה״ב שמחתי לקחת את התפקיד, חברת הנהלה בחברת הייטק, כדי לחזור ליכולות שלי. 

עם הגיל אתה מבין מה חשוב לך ומה טוב לך. להרגיש מטרה יותר חשוב לי מכלוב זהב.

 

עזבתי את העבודה, התגרשתי זה מאוד עצוב. זה לא מודל שאני מכירה. ההורים שלי ביחד. יהיה מעניין לראות.

שני התהליכים, בתחום המקצועי והאישי, לא קשורים לקורונה והיו קורים באותו תזמון גם בלעדיה. 

אני לא מאד מתרגשת מהקורונה, זאת תקופה. החיים לא השתנו בגללה אקוטית. אני לא רציתי לעצור את החיים בגלל הקורונה. אבל בתכלס בגלל הקורונה חיי היום יום מאד שונים, ללא ספק. אין חיי תרבות, אין מפגשי חברים, מסתובבים עם מסכה על הפנים.

אני לא ממהרת כרגע לשום מקום. 

הכל ב-slow mo. ברור לי שזה זמני, זה מאפשר לי איזשהו time out מהמרוץ של החיים.

​

​

הרגעים הקשים בתוכי לא קשורים לקורונה, אלה הפחדים המנטאלים שלי. חושבת שהעובדה שזה בתקופה הזאת, נותן לי הנחה.

​

​

רגע נעים

המון רגעים נעימים. כשהבן שלי חוזר הביתה ואני מקבלת אותו עם ארוחת צהרים.

המון רגעים נעימים עם חברים. אני גרה ליד הים, שלוש ארבע פעמים בשבוע אני פוגשת חברים בים.

המון בחוץ, עם חברים, בים.

עסוקה במה היעוד שלי. חשוב לי להרגיש שמה שאני עושה ביום יום הוא בעל משמעות ואיך אני יכולה לשלב את זה עם לעשות כסף. היכולת שלי לעשות כסף היא מאד גדולה אבל לאו דווקא במקומות שממלאים אותי רגשית. יצירה ואמנות ממלאים אותי.

כשאני בלחץ קיומי סובייקטיבי אין לי שקט ליצור. היצירה שלי באה ממקום מאוד חיובי. כל מה שאני כותבת הוא לא דיסני, אבל happy בסוף.

​

רגע קשה

הרגעים הקשים בתוכי לא קשורים לקורונה, אלה הפחדים המנטאלים שלי. חושבת שהעובדה שזה בתקופה הזאת, נותן לי הנחה. פחות נדרשת, לפחות מבחוץ, להצדיק.

​

איפה מורגש בגוף?

לפעמים מחנק, יותר כשזה קשור למשהו או מישהו אחר.

ה-pattern שלי הוא רומינציה. 

​

משהו שעוזר לך להירגע?

מאד התעמקתי לאחרונה במדע ה well being. 

מדיטציה, להיות בחוץ, להיות בחוף הים. זה שאני גרה ליד הים זה מתת אל מבחינתי. להיות בחוץ עם הטבע, בשקט. ספורט.

לפעמים mindlesness. לצפות בתכנית ריאליטי או לקרוא רומן רומנטי. לא קראתי כזה מגיל העשרה.

 

מה את צריכה לשמוע?

אצלי זה מה אני צריכה להפסיק להגיד לעצמי. אני מאוד קשה עם עצמי, קשה עם עצמי הרבה יותר מאשר עם אחרים. יש לי הרבה פחות הכלה ואמפתיה לעצמי. יש לי נטיה לנגטיב self talk. כשאני מרגישה שזה קורה לצעוק stop!. להיות יותר פרואקטיבית בהתמודדות עם הדברים הקשים ולא לתת לפטרנים האלה להמשיך.

זה יכול להיות גם לקום ב 5:30 בבוקר לעשות מדיטציה, זה לא טריביאלי. לכל דבר יש פתח מילוט. בשלבים של לוותר על פתחי מילוט.

​

מה את רוצה לשמר מהתקופה?

איזשהו רוגע מסויים. היכולת להיות כאן עבור הבן שלי גם מבחינת זמנים, לא

רק רגשית. להיות בבית ולהיות איתו.

התקופה מחדדת את מה שידעתי, לא ליחס חשיבות לכל הקשקושים. בסוף הרגעים היפים הם הרגעים הקטנים כאן ועכשיו, לא לשכוח את זה. לא להישאב עוד פעם. רוצה לשמר את הסנטר שלי.

​

​

איזשהו רוגע מסויים.

היכולת להיות כאן עבור הבן שלי גם מבחינת זמנים, לא רק רגשית.

להיות בבית ולהיות איתו.

​

​

מה לא יחזור להיות כשהיה?

דברים פרקטים עולם העסקי, החיבור מרחוק.

אותי זה מעציב, הדור הזה הוא וירטואלי ופחות במגע עם אנשים, זה עוד יותר ידגיש את זה.

גם חברות שלא עבדו מהבית גילו את זה. אינטרקציה חברתית זה טעם החיים, זה מעציב.

בדברים החומריים, ישכח ויהיה כלא היה. תהייה תקופה שאנשים שאיבדו את הונם יהיו אנשים עם קשיים. הפערים יצמחו בקצב יותר מהיר.

תהייה גם הרבה התייעלות. אני מהמקום שלי כבוגרת מסתכלת על הצרכים שלנו כיצורים חברתיים ולא מתלהבת ממה שקורה.

 

טקס

שקילה ומדידה. שוקלת ומודדת את האוכל. שלוש ארוחות שקולות ומדודות ביום.

בתקופה בארה״ב איבדתי את ההימנעות שלי, החזרתי את זה עם החזרה לארץ.

מתחילה כל יום במדיטציה ולפחות שלוש פעמים בשבוע אחריה הליכה בים, כל היום אחר כך צבוע באופטימיות ועשיה. 

 

מה הפינה החביבה עלייך בבית?

שולחן הכתיבה, המקום היצירתי שלי.

 

מה את חייבת בשביל להיות שמחה?

זקוקה לדעת למה אני זקוקה כדי להיות שמחה. מחפשת משהו יציב, שביעות רצון, חפשת משמעות.

אני כל החיים מתמודדת עם זה, אף פעם לא מצאתי את הדבר שלי. אולי חלק מהעניין זה להגיע להבנה שאין כזה דבר.

אני צריכה אנשים שאני משתקפת בחמלה דרך העיניים שלהם.

טבע סביבי, יצירה.

אני צריכה את עצמי.

 

מה את מאחלת לעצמך?

שביעות רצון. לחיות בצורה מאד אותנטית. לשים את הפחדים מאחורי ולחיות מתקווה ולא מפחד.

מאחלת לעצמי אהבה, חיים ממקום אוהב. מאחלת לעצמי חיוניות, להמשיך ללמוד כל הזמן דברים חדשים. הבן שלי. מאחלת לעצמי את היצירה שאני כמהה לה ושהיא הייעוד האישי שלי,שזה סוף סוף יקבל ביטוי. הייתי כמו מנוע מאד חזק בלי מצפן. אני במקום שמאד חשוב לי לדייק את עצמי.

איזה עצה יש לך לימים הבאים?

לא מהמקום של להיות פאסיבית, מהמקום של מה שאני, פשוט תהיי.

אני יודעת מתי אני אותנטית, לתת לדבר הזה את הזמן, להיות בפרונט. כל השאר יסתדר.

Just be הכל יהיה טוב