.אשה בגיל העמידה, אשה שיודעת מה היא רוצה

 

​

​

?באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים

התקופה הזאת מלווה מאז תחילתה במתח.

מתח שנובע מחוסר וודאות שנותן חוסר שקט. זה כל הזמן מלווה אותי, זה לא כל כך נעים.

אני מבינה שלא ברור מתי זה יסתיים ויש גם תחושה שזה לא הולך להיות יותר טוב. 

מה שהיה לא הולך להגיע הקרוב.

החיים עכשיו לא מלאים. חסר הכיף - קונצרטים, טיסות, דברים שעושים בחוץ.

ככה זה עכשיו ואולי זה יהיה עוד יותר גרוע תחושה של זמן שאול חייבת להנות ממה שיש כי לא ברור אם זה הולך להיות עוד יותר מעיק.

כל ההפגנות מאד, מאד, מאד מדכאות. יש אלימות מזעזעת.

רציתי ללכת להפגין אבל לא יצא לי. נורא חם. מתלבטת. אני לא בטוחה שיש לי את הכוחות, אין לי כרגע את הכוח לזה. אף חברה לא רוצה לבוא איתי. החברות שלי מיואשות ולא חושבות שזה יעזור. זה מאוד חשוב.

אני צריכה בשבוע הבא לעבור עוד פעם בית, זה קשה.

יש כל הזמן תחושה של תקיעות.

אין איזון עם כיף. ילדים לא יכולים להיות עם סבתא וזה נורא משונה.

מסביב הרבה אנשים שנפגעו ואין להם כסף, זה מבאס. משתדלת לקנות מחנויות ואנשים שצריכים את הכסף כרגע.

תקופה שכזאת. במרץ התלהבתי ממנה, עכשיו פחות.צריכה את השגרה שלי, הקפה שלי. אבל בגלל הקורונה זה לא קורה. יכול להיות שיכניסו אותנו לבידוד, זאת התחושה.

בישראל את יודעת הכל וזה ממש מסביב. זה המון אנשים ביום. זה ממש הרבה. אני לא דואגת- גם אם יהיה לנו אז נבריא. אתה מתכנן דברים ואתה לא ממש יודע אם הם יקרו, זה משונה.

תזכורת שהוודאות היא לא ממש וודאות.

אין לי כל כך מה לתכנן הרבה דברים, נמנעת מלתכנן דברים כייפים. קיץ בישראל שהוא לא באמת קיץ כייפי.

​

​

אני קמה בבוקר ואומרת: אוי אנחנו עדיין בקורונה

​

​

רגע נעים

בהתחלה זה היה פסטיבל, חגיגה.כולם ביחד, ממש ממש כייף.

מתרגלים ללכת עם מסכות. זה מצחיק אבל נהיה חלק מהשגרה.

יש "תירוץ" פחות לפגוש את כולם.

רוצה כרגע להתמקד לדאוג למשפחה שלי.

​

​

.כאן, בישראל, יש יותר מקומות לברוח ולהרגיש נורמליות

​

​

רגע קשה

חוסר וודאות לגבי מכירת הבית בגלל התקופה. מביא למקום של דאגה כלכלית שלא היינו בו הרבה שנים.

זה ברור לי שנמכור.זה לוקח זמן.זה מעיק. אשמח שזה יסתיים,זה ירגיש לי הרבה יותר משוחרר.

הכל לא טבעי. את מגיעה לבנק והפקיד יוצא אלייך.

להתקשר להורים במקום לבוא אליהם זה סופר קשה, לא יכולה להכנס למשרד זה סופר קשה.

כרגע זאת תקופת שינוי גם בדברים שלא קשורים לקורונה.

שילוב של קורונה וזה שלא התבייתנו עדיין יוצר הרבה מתח. דברים לאט לאט מסתדרים.

שום דבר הוא לא ממש וודאי.המקרר יגיע רק אם אף אחד לא יהיה בבידוד, הפגישה תתקיים רק אם אף אחד לא יקבל הודעה.

הכל נראה כזה...

​

?איפה מורגש בגוף

מרגישה את זה כאן בחזה, בגרון ובמחשבות בראש.

אני קמה בבוקר ואומרת: אוי אנחנו עדיין בקורונה.

הראש שלי לא נקי. 

המוח והראש נמצאים בחוסר שקט.

אני לא יכולה לנשום. לפני כמה ימים חשבתי על זה שככה אני מרגישה.

אני לא יכולה להגיד קוצר נשימה אבל תחושה שאני לא יכולה לנשום. 

 

?מה עוזר לך להירגע

עשייה והתמקדות בדברים אחרים.

מה שאני עושה זה לברוח למה שאני טובה בו - עשייה.

עשייה נעימה שמשכיחה את זה. מרגישה נורמלי.

יציאה החוצה.עשייה של דברים נעימים משכיח את זה. כאן, בישראל, יש יותר מקומות לברוח ולהרגיש נורמליות.

לא משנה מה אני עושה , כאן זה מרגיש יותר נורמלי.

חוסר שקט מביא אותנו לאכול יותר.

​

​

רואה את ה-2 לספט. הכל מסתדר. כנגד כל הסיכויים מסתדר. הילדים מתאוששים, הבית נמכר ,בן -זוגי חוזר לעבוד במשרד. לא בטוח שהילדים ילכו לביהס ב-2 לספט ,בן -זוגי לא יחזור למשרד, חיפוש עבודה יהיה מאתגר. תקיעות כזאת.

​

​

?מה הפינה החביבה עלייך בבית

כרגע המרפסת- אפשר לראות ממנה את השקיעה. בעוד כמה ימים תהייה פינה אחרת

בבית בקליפורניה זה היה הג'קוזי והספסל בקדמת הבית שהתחלתי לשבת עליו כשהתחילה הקורונה.

בבית הזמני בקליפורניה, קדמת הבית. הייתי יושבת על הבטון וצופה ברחוב. בוהה.

בבית הזמני בתל אביב המרפסת, בבית הזמני בהרצליה המרפסת,. 

מרפסת. 

יושבת עם כיסא שעליו הגב נשען וכסא מקדימה שעליו הרגליים מונחות. תחושה של חוץ.

זה האוויר על המרפסת. לשבת באוויר זה מה שנותן לי אוויר. זה האוויר - זה מה שנותן לי אוויר.

לשבת על המרפסת עם הרגליים למעלה ולשתות סודה קרה.

לא מסוגלת להתרכז בכלום. הראש שלי יותר מדי תפוס. לא סדרה, לא ספר.

ללכת לים ולשבת מול הגלים, בית-קפה עם חברה טובה,הליכה עם בן -זוגי עושה לי טוב.

רואה את ה-2 לספט. הכל מסתדר. כנגד כל הסיכויים מסתדר. הילדים מתאוששים, הבית  נמכר,בן -זוגי חוזר לעבוד במשרד. לא בטוח שהילדים ילכו לביהס ב-2 לספט,בן -זוגי לא יחזור למשרד, חיפוש עבודה יהיה מאתגר. 

תקיעות כזאת.
 

?מה את חייבת בשביל להיות שמחה

זקוקה לשגרה, למרחב, שיצאו קצת מהבית.

אני רוצה שאנשים סביבי במשפחה יהיו עם אנרגיות טובות.

​

?מה את מאחלת לעצמך

שנצליח לעשות את הבית כמו שאנחנו חולמים.

שיהיו לי כוחות לביית,שארגיש בבית.

לראות את הילדים שלי מתחברים ושמחים. רוצה לראות אותם שמחים בסביבה שלהם. 

כשאני ועדת בידור שלהם זה לא טבעי.

ואז לשבת לחשוב מה אני רוצה.אין לי זמן לחשוב על זה, אין לי זמן לעצמי.

רוצה לחזור ולהתעמל, לעשות פילאטיס.יש קטע בערבים- קבוצות שעושות ספורט.

רוצה למצוא קבוצה כזאת בגינה ליד הבית, רוצה למצוא את המקום שלי, רוצה להתביית מחדש.

 

אני יודעת שזאת תקופה של מועקה.

יש לי מיליון רגעים כיפיים אבל יש מין בועה כזאת שבואי נזיז אותה. רוצה לנשום.

וכשזה יעבור אבנה את עצמי מחדש, עושה את זה כל כמה שנים.

 

?איזה עצה יש לך לימים הבאים

לשמור על רוטינה ( אצלי זה ציגונג אחת לשבוע, אצל בעלי והבת משחק טניס בשישי)

לבקר את ההורים , אפילו מהחדר מדרגות, גם אם ממש לקצר העיקר שלא ירגישו בודדים ( אצלי הם מתרגשים שאני מגיעה בהפתעה , אפילו לביקור קצרצר וכמובן כולנו עם מסכות) . 

לצחוק, על התקופה ובכלל. כל דבר שיכול לגרום לך לצחוק תאמצי ( חברים מצחיקים, תוכניות בידור בטלויזיה ואפילו מה מצחיק בפייסבוק)

לחשוב על מי שלבד בתקופה הזו ולשמור איתם על קשר, אפילו אם הוא רק טלפוני או דרך זום.

​