בקרוב
רמת השרון, ישראל | אוקטובר 2020
51,איריס
אמא, יוצרת, אמנית, מעצבת, חצי פסיכולוגית, עובדת סוציאלית ותמיכה נפשית לילדים שלי, בתקופה הזאת בעיקר.
בת זוג, פרטנרית. עצמאית- זה צריך להיות במקום שני או שלישי, מנהלת חברה.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
כל האיזון של החיים השתנה מאד. הילדים והבית תופסים מקום הרבה יותר גדול בחיים.
כל העבודה נעשית בבית, עברתי לעבוד בבית.
הבית נהייה הבועה שלנו, פחות נוסעים. יש דברים טובים ולא טובים בזה.
מרכז החיים הוא עכשיו הבית והילדים. קודם זה היה החוץ, הסטודיו, חברים. הכל סביב הבית עכשיו.
פחות יוצאים, לא יוצאים. לומדים להסתדר.
סדר העדיפויות השתנה, הכל נכנס פנימה.הילדים בסדר עדיפויות ראשון, מקבלים הרבה יותר תשומת לב.
אני משקיעה יותר בעסק שלי. מנסה לתמצת אותו, לזקק אותו ולהפיק ממנו כמה שיותר.
אני פחות מג'נגלת, פחות מסתובבת בחוץ. יש לי יותר זמן לדברים אחרים. אני לא מסיעה, המון זמן התפנה. לא הולכת לקנות, הכל מזמינה, גם פינה המון זמן.
משקיעים יותר בעסק, בעצמנו, בילדים. משקיעים בבית.
הפסקתי לפחד מהילדים, מלהישאר איתם לאורך זמן. למדתי לנהל אותם יותר טוב, לקבוע סדר יום לבית.
רגע נעים
הפסקתי לפחד מהילדים, מלהישאר איתם לאורך זמן. למדתי לנהל אותם יותר טוב, לקבוע סדר יום לבית.יש לנו הרבה יותר זמן איכות.
קודם היינו מתרוצצים, הסעות וחוגים, זה מתיש. עכשיו הכל סביב הבית. מה שעושים זה בבית. אני רואה אותם הרבה יותר, לא מפחדת להיות איתם. ממציאים את עצמנו. יש גם הרבה טלויזיה, לומדים להסתדר. אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב. יותר רגוע. זה מפתיע מאד.
רגע קשה
מה שטוב זה גם קשה. זה שנמצאים עם הילדים כל הזמן ובבית כל הזמן גורם לי לפעמים להרגיש חנוקה ושאין לי זמן לעצמי.
היה לי רגע מאוד קשה כלכלית, כשהעסק לא עושה מספיק, ואני רצה סביב הזנב של עצמי. העסק, הלימודים של הילדים, כל הזמן במטבח- אוכלים, מנקים ,ושוב אוכלים, ושוב מנקים. אז יש רגעי משבר ,שזה קשה.
אני מנסה לבנות את העסק. לא רצה לחנויות יותר עושה מעבר לאונליין. עובדת על מרקטינג, תדמית, אתר , מוצרים, קולקציות חדשות. מנסה להחזיק גם את זה.
זה מרגש אבל קשה הכל ביחד. זה לא קשה אבל מלחיץ.
לנו באופן ספציפי יש גם עניינים עם הדירה, גם מקדישה לזה הרבה זמן. נזילות, ביוב, מקקים. התעסקות עם הדירה שקשה לי להכיל.
זה שיובל לא פה כבר הרבה זמן. התמיכה הרגשית והנפשית שאני נותנת לילדים כל הזמן, אני גם צריכה תמיכה רגשית ונפשית. זה לא פשוט אבל למדתי, אני אוהבת את העצמאות שלי. עברנו מקיצוניות אחת לשניה. גם הילדים גדלו. אם הייתי צריכה להיות עכשיו עם ילדים בני 3 היה הרבה יותר קשה.
יובל לא פה וזה מאד מאד חסר לנו, מאד מתגעגעים אליו. זה יותר נוח כשיש דעה אחת ומנהל אחד והחלטה אחת. אנחנו מדברים כל יום. פעמיים שלוש ביום. עם שחר ובשעות ערביים.
מדברים המון. הרבה יותר מאשר כשגרנו ביחד. מדברים שעות בטלפון. זה יכול להיות שעה, שעה וחצי בבוקר ועוד שעה בערב.
המפגשים זה גם מעבר מקיצוניות אחת לשנייה. זה לוקח זמן להתרגל. מאז שהתחילה הקורונה לא ראינו אותו חמישה חודשים. כשהוא מגיע הוא מבין ומתחשב ומתאים את עצמו. הוא מבין שיש פה סדר ומנהל בית. כשהוא מגיע אנחנו צריכים לטפל בהרבה דברים שמצטברים, בנקים, סידורים, קניות. זה מאוד קיצוני, זה לא פשוט.
זה כייף שהוא בא. קשה לחשוב שנהיה ככה עוד שנה וחצי. ליובל קשה, לדניאל קשה, מאד קשה לו להיות בלי יובל. הוא מבקש כל יום לנסוע לאמריקה. גבריאל רק רוצה לחזור, לא טוב לה פה. אני אוהבת להיות פה אבל אעשה מה שטוב לנו כמשפחה. כמשפחה טוב לנו להיות ביחד. מאיה פורחת פה, היא לא רוצה לחזור. בשנה הבאה היא בי"ב ונשאר פה עד שהיא תסיים תיכון.
גם אני עוברת תהליך עם העסק שלי. לא רוצה עכשיו לקום וללכת. אם היינו בקיץ בסיאטל זה היה מרגיע את הילדים. זה שלא היינו בסיאטל כל כך הרבה זמן בגלל הקורונה מקשה. בטלנו הרבה דברים בגלל הקורונה.
מצב שהכל כל כך בלתי צפוי שזה משתק. אני רוצה רק להישאר בבית, לא לזוז לשום מקום.
אני יוצאת להפגין.מאז שביטלו את ההפגנות בבלפור אנחנו יוצאים להפגין ליד הבית. צריך לגלות מעורבות חברתית. גם אי אפשר לשבת בבית בבועה כל הזמן. יוצאים לצומת ליד הבית. ויש גם שיירת מכוניות. שמים דגלים, אני וגבריאל בשיירת התקווה. היום הצבעתי לבחירות בארהב. מלאתי את הטפסים, צריכה לשלוח את זה.
ההתמודדות הזאת מעצימה אותי. חזקה אותי. יש תחושה טובה של כוח והעצמה.
זה הריכוז הזה בריקמה.
יש בזה תנועה שהיא מאד מרגיעה.
אני שוכחת את כל השאר. ממש יש לי תחושה של התמכרות.
איפה מורגש בגוף?
בעיקר בראש. לחץ בראש, כאבי ראש.
כשאני בלחץ יש לי כאבי ראש, אבל כשאני בלחץ בלחץ, מרגישה את זה בכל הגוף ממש.
יש לי בזמן האחרון לחץ דם גבוה. זה משהו שהתגבר מאוד בתקופה האחרונה. סחרחורות ודפיקות לב.
משהו שעוזר לך להירגע?
כדור. הולכת למיטה לנוח.
הולכת לסטודיו.
רוקמת, רוקמת המון, זה מאוד מרגיע אותי.
עבודה עם הידיים מרגיעה אותי מאד. כשרוקמת לא חושבת על שום דבר, לא צריכה להתעסק בכל מיני עניינים. הריקמה ,ה repetitive motion מנקה לי את הראש. זה ממכר. זה הריכוז הזה ברקמה. יש בזה תנועה שהיא מאד מרגיעה. אני שוכחת את כל השאר. ממש יש לי תחושה של התמכרות.
בתכשיטים יש רעש, יש הלחמות, יש פטישים, יש דפיקות. ברקמה אין. זה שקט לגמרי, מאד מזקך כזה. יש לי קולקציה חדשה בסריגה.
מה את צריכה לשמוע?
אין משפט של פסיכולוגיה בגרוש.
שיחה עם יובל, הוא מעודד. לפעמים מלחיץ, לפעמים מרגיע.
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
את הבטחון שיש לי עם הילדים עכשיו. את ההתנהלות של הבית. מאד נעים לי שלא צריך לרוץ ממקום למקום כל הזמן. זה שהכל in house השעורים בזום, הכל בזום. אנחנו אוהבים להיות בבית, לא רוצים לצאת מהבית.
זה הרבה מכשירים, הצד הלא טוב, הרבה מסכים, מלחמת התשה. אני בוחרת את המלחמה, אין מה לעשות, זה חלק מזה. אני מוציאה להפסקות.
דניאל בונה הרבה בלגו, אלפי חלקים. משחקת כל ערב עם הבנות משחקי קופסא, קלפים.
שדרגתי את הגינה, מאוד כייף בגינה.
לומדת רקמה יפנית. דורש ריכוז גבוה, גורם לי לריכוז גבוה.
מה לא יחזור להיות כשהיה?
אני מקווה שלא נחזור לטירוף שהיה לפני הקורונה. אני חושבת שהחיים יהיו יותר סביב הבית.
המגע הפיסי לא יחזור להיות כמו שהיה. זה בתחושה, אבל אי אפשר לדעת. יכול להיות שזה יחזור אבל יקח קצת זמן.
טקס
יש לנו את השגרה, זה משהו שתמיד היה.
קוראת לדניאל סיפור לפני השינה. שיחות עם יובל, בכל פעם שכולם באוטו, מדברים עם יובל.
רקמה. כל יום בלילה יושבת ורוקמת.
מה הפינה החביבה עלייך בבית?
אני חושבת שלשבת בפינת האוכל, העברתי לשם את המשרד שלי. זה כמו צומת דרכים, יכולה להשקיף על כולם משם.
מרכז הבית.
למה את זקוקה בשביל להיות שמחה?
לעצמאות שלי ולזמן שלי.
אני צריכה יותר שיתוף פעולה של הילדים ושל יובל, פחות להרגיש שאני נושאת על כתפיי את כל העולם.
זקוקה לחופש. לנסוע ליוון.
אני זקוקה יותר להפסקות יזומות, לזמן לבד. זמן עם חברה.
מה את מאחלת לעצמך?
חוץ מבריאות, מאחלת לעצמי שהעסק שלי ישגשג, שיגיע למצב שהוא יותר זורם ואני אקבל תמורה.
שהוא יצדיק את עצמו ויזרום. אני עסק של בן אדם אחד ומאוד, מאוד אוהבת את זה.
שהבית יהיה רגוע, שהילדים ימצאו את עצמם, שילמדו לקחת כל דבר בפרופורציות.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
לנשום עמוק, לעשות דברים שאוהבים, לעשות דיטוקס, לעשות.