בקרוב
סיאטל ארה"ב |דצמבר 2020
ניבה, 23
נערה שגרה באזור סיאטל. בלי קריירה ספציפית, עם סוג של תפקיד בחברה. חושבת על זה הרבה בזמן האחרון.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
זה היה שינוי מאוד מעניין. מרגישה שבאיזשהו אופן "meant to be".
הקורונה התחילה בזמן ההתמחות שלי בארץ. ההתמחות הסתיימה ולא היתה לי תוכנית מסויימת לאחרי.
היה איזשהו "vague planning" למצוא עבודה. לא מצאתי עבודה בירושלים והחלטתי לחזור לסיאטל. התגעגעתי להורים.
מהר מאד נכנסתי לפאניקה של אין לי עבודה, אין לוח זמנים קבוע, אין לי הכנסה, אין לי בוס, אין לי כלום.
גם החברים שלי הרגישו את אותה תחושה, כולנו נכנסנו לאותה סיטואציה. אלה שלא הצליחו למצוא עבודה מיד אחרי הקולג. היה קשה לא לשים לב לתחושה של כישלון. היה קשה מאוד להתמודד בהתחלה.
עם הזמן התחלתי קורס עריכה, ניהלתי לעצמי את היום עם בחירות והתכוונות למה אני רוצה ומה לא. עזר לי להבין שאני לא חייבת למצוא קבוצה חיצונית או חברה כדי לתת משמעות לעצמי. שאני יכולה לייצר את זה לעצמי בתוכי ולא חייבת להירשם למשהו כדי לעשות.
בהתחלה כשאתה מובטל אתה מרגיש מיואש, מעורר רגשות לא טובות כלפי עצמך. אחרי איזה זמן של breakthrough את חופשיה לעצמך. מהמודעות שאתה חופשי יש יותר פוטנציאל לגדול ולהיות wise ויצירתי.
להיכנס לחיפוש עבודה, להתראיין לחברה, להתכונן וללמוד לזה, לנסות ליצור קשרים בתוך החברה, ולעשות את ההצגה רק בשביל למצוא עבודה יציבה. אנשים בגילי כל כך לחוצים ומנסים לעשות את זה בכל חברה שהם פונים. נמאס לי לעשות את זה, נמאס לי מהצביעות הזאת שכל פעם צריך להתאמץ כל-כך ולנסות למצוא תחת ה rules של התעשיה. במיוחד עכשיו.
מהכלים שקיבלתי באוניברסיטה הרגשתי שאני יכולה להשיג עבודה בקופי רייטינג וממש לא עניין אותי.
גם אם הייתי מקבלת עבודה,הייתי עסוקה בייצור content בשביל מה? לא הרגיש לי שווה.
רואה באינסטגרם, חברות שמוכרות בגדים או תכשיטים, שברור שאנשים לא קונים עכשיו כי אין בזה צורך.
זה מוזר. זה מרגיש שגם הקונה וגם כותב הפרסומות תקועים באותה מערכת למרות שזה לא קשור לעכשיו. הקונה לא קונה, המוכר לא מנסה למכור, ובכל זאת ממשיכים. ממשיך דינמיקה מוזרה. מרגישה שלא רציתי להיתקע בתחושה הזאת, שלא הייתי רוצה לפרסם דברים שאני בעצמי לא הייתי קונה בקורונה.
החלטתי שאת העבודה המשמעותית אני אעשה בלי להרוויח כסף ובאיזשהו שלב אני אמצא עבודה מחוץ לעולם היצירתי שתאפשר לי לעשות יצירה. התחלתי לעבוד ב-instacart בשביל הכסף. לא הייתי צריכה להתראיין בשביל זה, זה נוח ובכמות ובשעות שלי. אני מרגישה שזה סוג של שירות לציבור. עושה משלוחים מהסופר לקשישים ואנשים עם תינוקות. במיוחד בתקופה הזאת מרגיש לי עבודה עם משמעות.
צברתי ביטחון עצמי ואני מאמינה שאני יכולה את המשמעות שלי לעשות מחוץ לעבודה.
יש אנשים שמצאו עבודה. זה קפיצה ממוסד אחד לשני, הם לא לקחו זמן להירגע רגע ולהבין מי הם עצמם.
מרגיש Blessing in disguise
בהתחלה כשאתה מובטל אתה מרגיש מיואש, מעורר רגשות לא טובות כלפי עצמך.
אחרי איזה זמן של Breakthrough את חופשיה לעצמך.
מהמודעות שאתה חופשי יש יותר פוטנציאל לגדול ולהיות wise ויצירתי.
התקופה הזאת לימדה אותי איך למצוא ביטחון עצמי ומשמעות מעבר לציפיה למצוא עבודה וקריירה מיד אחרי האוניברסיטה.
אני יודעת שהרבה אנשים צעירים עוברים את זה. חייבים משהו שיעסיק אותם רק כדי לא להיות לבד עם המחשבות שלהם. רוב הזמן הם מעדיפים להיות עם עוד אנשים. אני לגמרי הרגשתי את זה, לא אהבתי ללכת למסיבה לבד, לשבת במסעדה לבד, להיות לבד. הייתי צריכה חברה כל הזמן.
פתאום לחזור לבית, לחדר של הילדות,
מרגיש כמו שהרגישו לפני 4,
5 שנים. זה מאוד מתסכל.
כשחזרתי מישראל רציתי לחזור לכושר. הקדשתי זמן לריצה ויוגה, אלה פעילויות שאני הכי אוהבת לעשות לבד.
אני מקדישה יותר זמן ללהיות לבד ולהנות מזה.
אפילו כשאני רואה חברים אני שמה לב שאני לא צריכה להיות איתם בשביל לא להיות לבד. מוצאת הזדמנויות לבלות לא כי אני נואשת, אלא כי אני רוצה לראות אותם. זה לא בא מהתחושה של רק לא להיות לבד.
מבחינת המשפחה, הגעתי לגור בבית לזמן לא ידוע. בהתחלה לגמרי הרגשתי שההתנהגות שלי
היתה מאד לא mature. חזרתי אחורה בזמן להתנהגות של תיכון. זה קרה באופן טבעי ואוטומטי ואפילו נגד הרצון שלי לתמוך ב-pattern הזה. זה היה מוזר כי כשהייתי בויכוח עם ההורים, הייתי שמה לב להתנהגות שלי ולכמה זה לא מתאים לאיך שאני יכולה להתנהג. גם לחברים שלי, פתאום לחזור לבית, לחדר של הילדות, מרגיש כמו שהרגישו לפני 4, 5 שנים. זה מאוד מתסכל.
עם החודשים נכנסתי לשגרה חדשה איתם. מעריכה את הזמן שלנו ביחד. נוח לנו בבית. לכל אחד בבית יש משהו לתרום, לתת. אני לא חייבת להישאר בעמדה של הבת או הילדה, יש לי עוד אחריות ואני יכולה לתרום לבית.
זה היה מאוד אפקטיבי בלעזור לי לצאת מהתסכול של להיות בבית.
הרגשתי שיש לי הרבה אוטונומיה. עם החופשיות באה אחריות, זה עוזר להתבגר רגשית.
לברוח היה יוצא יותר קשה. אם הייתי נואשת לא להיות בבית של ההורים, הייתי מנסה למצוא עבודה. מרגיש יותר קשה. החלטתי להיות שלמה עם עצמי, זה יותר קל. משהו השתנה, עכשיו האופציה היותר קלה התהפכה.
לא היה קל העובדה שההלוויה היתה בארץ ואני פה, והיו צריכים להקרין לנו את האירוע. היו שכבות על שכבות של הפרדה. זה לא עזר.
רגע נעים
יש הרבה. בתחילת הקיץ הגיעה לבקר אותנו קולגה לשעבר של אבא שלי. פעם אחרונה שראיתי אותה היה לפני 10 שנים כשביקרה אותנו. היא היתה אז רווקה וסיפרה איך היא רוצה להקים משפחה. היא באה עם בעלה והילדים שלה. זה היה מאוד נעים כי היא מיד התחילה להגיד כמה היא מעריכה אותנו כמשפחה. את העובדה שההורים שלנו גידלו אותנו בצורה יפה. היא התרשמה מהבית שההורים שלי הקימו. זה היה מאד affirming לשמוע את זה ממנה. זה לא כזה נפוץ לשמוע מישהו מבחוץ בא לבית שלך ואומר בכל-כך הרבה ביטחון כמה כל אחד פורח, וכולנו כמשפחה. זה יותר משמעותי עכשיו כי יש עכשיו יותר תשומת לב על משפחה ובית וערכים. היה נחמד.
רגע קשה
הלוויה של סבתא שלי. זה היה יותר קשה מהיום ששמענו שהיא נפטרה. יכולנו להיות בלוויה רק בזום.זה היה מאד disconnected. אני לא הרגשתי נוכחת בכלל. לא היה קל העובדה שההלוויה היתה בארץ ואני פה, והיו צריכים להקרין לנו את האירוע. היו שכבות על שכבות של הפרדה. זה לא עזר.
איפה מורגש בגוף?
בבטן. כאבים, בחילות. סוג של cramps
משהו שעוזר לך להירגע?
תלוי איזה כאב.
כשיש בחילה, תה מרגיע. הכי קשה להיפטר מבחילות. מנסה להתעלם מהן.
הבחילות באות עם סחרחורת. זה מחובר למשהו רגשי. כל פעם שאני מרגישה סחרחורת חזקה אני על סף התעלפות אבל זה לא קורה. מחובר לפחד. כשאתה מפוחד יש לך הרגשה מאוד ספציפית למה שיקרה בעתיד. הסחרחורת היא הפחד. אתה מצפה שתתעלף, אבל אתה אף פעם לא מתעלף.
אם יש כאבים חדים, מתיחות עוזרות. כל מתיחה עוזרת להאריך ולשחרר. עדיין לא נתתי תשומת לב למקום הרגשי.
מה את צריכה לשמוע?
תזכורת לעצמי שכאב הוא תופעה טבעית ואפילו חשובה. כאב זה מנגנון של הגוף לשלוח למוח איזשהו הודעה ואיזשהו מסר. מזכירה לעצמי שכאב זה תחושה והוא לא לגמרי אמיתי. המודעות הזאת עוזרת לי להתגבר.
זה זמני informative ואני מסוגלת להתגבר עליו. זה כבר קרה פעם.
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
את היכולת לשמור על שגרה קבועה. שמתי לב כמה אני מאוד אוהבת וזקוקה לשגרה כדי להיות מרוכזת ולעשות את כל הדברים שאני רוצה.
אם אני קמה מוקדם ועושה מיינדפולנס ויוגה ומתיחות,הגוף שלי ירגיש טוב ואני אהיה יעילה ופרודוקטיבית בקצב שלי. בבוקר המוח שלי ריק ונקי ועוד לא מלוכלך מכל אירועי היום. אני נכנסת לזה נקי, והכי שקטה, והכי מסוגלת להתרכז. מעניין כמה יכולת יש למיינד לנהל את הגוף.
כשרצים לטווח ארוך, באיזשהו שלב חייבים לנתק את המוח מהגוף, אי אפשר להמשיך אם האגו מזכיר לך כל הזמן שקשה או עייף.
אני הרבה פחות מגיבה, הרבה פחות הרגשה שחייבת להגיב מיד. לא נותנת לכל דבר לשנות לי את מצב הרוח.
אוהבת את היכולת שלי לנהל את הזמן שלי בקצב שמרגיש לי נכון. לא להרגיש לחוצה על ידי כוח מבחוץ, התרגלתי לזה ורוצה לשמר.
מה לא יחזור להיות כשהיה?
כל דבר שלא קשור לבית ומשפחה פחות או יותר ישתנה. אינטרקציות עם אנשים בהתאספויות, בחנויות, במסעדות. הדינמיקה הזאת תשתנה. מרגיש שונה ללכת ברחוב, בעיר, או לבוא לאירוע עם המונים. ירגיש מוזר. מה שישתנה יהיה האווירה, להיות ביחד בחללים ציבוריים משותפים ירגיש מדי צפוף.
סופשבוע, להתחיל את הבוקר עם ההורים סביב השולחן בלי סיבה לסיים את הארוחה מהר מדי. מרגיש התחלה של סוף שבוע אידיאלי.
טקס
כמשפחה, כשמצליחים לאכול ארוחת בוקר ביחד. הרגעים בבית שאני הכי אוהבת זה שאנחנו סביב השולחן ולוקחים זמן לתה, קפה, אוכל.
סופשבוע, להתחיל את הבוקר עם ההורים סביב השולחן בלי סיבה לסיים את הארוחה מהר מדי. מרגיש התחלה של סוף שבוע אידיאלי.
השגרה שלי בבוקר מרגישה כמו סוג של טקס. זה התחיל כמו סוג של "routine", והשתנה למשהו שאני אוהבת לעשות. מרגישה שהיום שלי לא שלם אם אני מדלגת על זה.
בלילה יש לי שגרת מתיחות שאני אוהבת לעשות לפני השינה. זה התחיל כסוג של שגרה. כשאתה עושה כושר, חשוב לעשות מתיחות. המשיך להיות משהו שאני אוהבת לעשות. מתיחות מול סרט או סדרה. אם אני רואה סרט בלי לזוז, זה מרגיש מוזר. מתוך עצמי השתפרתי. מתוך השגרה שיצרתי לעצמי מבלי מאמן מבחוץ שאמר לי, חיזק אותי, עודד אותי.
מה הפינה החביבה עלייך בבית?
המרתף, איפה שמזרן היוגה.
הכיור במטבח. מכל עבודות הבית אני הכי אוהבת להדיח כלים. זה יכול להיות מדיטטיבי. עם כל מלאכה בבית אני מוצאת פודקאסט להקשיב. יכולה להכנס לסוג של זן. זה סוג של מדיטציה בשבילי.
מתרכזת בכיור, במה שצריך לשים במדיח. זה מאוד נעים לדעת מה בדיוק צריך לעשות כדי לוודא שהכיור יהיה ריק. איפה כל דבר צריך להיות אחרי שהוא נקי. המודעות של הידיעה של איפה כל דבר צריך להיות. ואז לראות את הכיור ריק והמטבח נקי, נותן סוג של שלווה פנימית. מטלה שאני אוהבת לעשות.
מה את חייבת בשביל להיות שמחה?
עכשיו זקוקה לזמן להיות לבד. לארגן את היום, לסדר את המחשבות, להיות עם עצמי.
צריכה פינות. פינה לשינה, פינה לעבודה, פינה למתיחות, פינה לאכול. שכל פינה תהייה מופרדת ולא תתערבב עם האחרות. בתיכון הייתי עושה שיעורים במיטה, זה בלבל את הגוף שלי. הבנתי שאני חייבת מקום מוקדש לכל דבר. שלכל מקום יהיה את התפקיד שלו.
קשר קבוע עם חברים. במיוחד חברים שלא גרים באזור. היו לי בעיות עם חברים שלא יוצרים קשר באופן קבוע. אם אני לא שומעת מהם זה מרגיש שהקשר מתחיל להתנתק. הבנתי כמה זה חשוב לשמור על קשר עם אנשים רחוקים, להקפיד על זה. אם לא אפשר להתנתק.
מה את מאחלת לעצמך?
את היכולת להשתלט על הזמן שלי אפילו כשהתקופה נגמרת.
שתהייה לי אפשרות לשלוט בזמן שלי ולא לתת למישהו אחר לשלוט בו. שיהיו לי יכולות ואמצעים לשמור על הדבר המאוד חשוב הזה.
סבלנות עם עצמי, במיוחד כשמרגישה שלא משתפרת במשהו מספיק מהר, מספיק קבוע.
את היכולת להרגיע את עצמי כשמלחיצה את עצמי מסיבה לא הגיונית.
יכולת להרגיע את עצמי מהלחץ שאני מביאה על עצמי.
מאחלת לעצמי להיות שלמה עם איפה שאני אמורה להיות. אני לא Behind, לא מאחרת למשהו שהייתי צריכה להשיג בשלב או בגיל הזה.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
להיזכר במה שחשוב, ולסדר מחדש את הערכים כדי לא להצטער על משהו שהפסידו בתקופה הזאת. חופשה או חוויה. זה לא היה באמת הפסד.