בקרוב
62 ,אורית

יפו, ישראל | אוקטובר 2020
אשה, אמא, בת זוג, עצמאית, חופשייה. אדם בוגר עם התבוננות פנימית.
נמצאת לאורך השנים במסע ארוך לדעת את עצמי.
זה מסע ארוך ומרתק, ובשלב הזה של החיים מרגישה אותו מאוד מתגמל. מגדירה את עצמי כאשה גמישה ומכילה עם יכולת מאוד גבוהה לעשות טרנספורמציה בחיים שלי. אופטימית.
בשלב מאד,מאד שלם עם מי שאני.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
התקופה הזאת, וואו,היא עשתה לי הרבה שינויים בחיים שלי. ממש גרמה לי להיות הרבה הרבה יותר מדויקת, להבין ולהרגיש מהם הצרכים האמיתיים שלי ואיזה דברים היו מיותרים.
זה גרם לכל כך הרבה שמחה, שקט וניקיון. דברים שלא הצלחתי לעשות ביום יום הרגיל, בשיגרה הקודמת. פתאום ניתנה לי המתנה הזאת, שמכורח הנסיבות יכולתי להבין מי מתאים לי, מי לא מתאים לי, כמה דברים לא חסרים לי. הכל נעשה הרבה הרבה יותר מדויק, שקט ורגוע. אני מברכת על זה כל יום. מדהים אותי גם לראות את הפער בין הכאוס החיצוני לשקט הפנימי.
המון מתנות גם בתוך המשפחה, הזדמנויות למפגשים. לכולם הקשר הפך להיות כל כך משמעותי. דברים שהיו מובנים מאליהם פתאום לא מובנים. כמה לעמרם ולי טוב ביחד בלי יציאות, חברים, מסעדות, סרטים. שום דבר לא חסר.
מאד מאד שמחה. אנחנו כל כך מאושרים עם השינוי שעשינו , במעבר לבית ביפו. הדירה מתאימה לצרכים שלנו, ממלאת אותי בשמחה. כל יום אנחנו יורדים לים, שוחים, הולכים. אי של שפיות.
אני אומרת שאנחנו מבורכים אבל לא מתעלמת ממה שקורה מסביב. מדהים מה היקום מביא לנו. תחושה של שינוי בסדרי עולם.
אני לא נפגשת עם אנשים שבמצוקה מאוד קשה. יש לי בן כזה. הוא לא במצוקה כלכלית אבל התקופה הזאת הביאה לו המון קשיים.
אנשים סביבי, במצב סוציואקונומי שלנו, מסתכלים בפליאה מאוד גדולה על המרוץ שהיה בעולם, על הקרקוע שהתקופה הזאת גרמה. להיות עם עצמך, להתבונן פנימה ולראות מה חשוב, מה לא חשוב.
מה שהיה לא יהיה. גם לטוב וגם לרע. כמו שזה היה לא יכול להמשיך. זה המסר העיקרי.
לא סתם זה התחיל בסין. אני חושבת שהדבר הראשון שאנשים יגידו זה על הצריכה הגדולה. מי צריך את כל הבגדים האלה? הנהנתנות.. מי צריך כל כך הרבה. הצמצום גורם לניקיון. זה שלוות נפש. אני מאוד מרגישה את זה.
ארוחת ערב של יום שישי כשכל הילדים באו אחרי תקופה שלא יכולנו להיפגש. הייתה התרגשות מאוד גדולה של כולם.
רגע נעים
ארוחת ערב של יום שישי כשכל הילדים באו אחרי תקופה שלא יכולנו להיפגש. הייתה התרגשות מאוד גדולה של כולם.
את יכולה ממש לראות את זה בבהירות. מאד מאד מרגש היה.
רגעים נעימים בכל יום כשקמים ויוצאים לים ולהליכות. אני משנרקלת כל בוקר בין מיליון דגים שאני לא מאמינה ש 100 מטר מהבית שלי יש כזה אוצר. חוויה יומיומית שלא מפסיקה להפעים אותי. וכל ערב שקיעה. יושבים מול השקיעה. בתקופה הזאת נוצר קשר מדהים עם אנשים שגרים במתחם. עושים ארוחות משותפות. חוויה קהילתית נעימה. מאד מאד נעים.
רוקדת NIA התמכרתי לזה, יש לי מורה מהממת.
הרבה מחשבות קשות על העתיד,
מטריד אותי מה הולך להיות כאן.
איזה ימים הולכים להיות כאן לילדים ולנכדים שלנו.
רגע קשה
הרבה רגעים קשים סביב המצוקה של אסף , סביב חוסר האונים שלו. הרבה רגעים שאני דואגת לו מאד. מחשבה על מה שקורה במדינה, הרבה מחשבות קשות על העתיד, מטריד אותי מה הולך להיות כאן, איזה ימים הולכים להיות כאן לילדים ולנכדים שלנו. השחיתויות. אתה כל פעם אומר שאי אפשר לרדת כל כך נמוך והנה, מפתיעים.
דברים שלא חשבתי שאחוש בימים האלה. תחושה שהכל צף, הכל עולה בימים האלה.
איפה מורגש בגוף?
בגרון. מועקה בחזה.
משהו שעוזר לך להירגע?
מדיטציה מאד, הים, שחיה, חיבוק מעמרם.
מה את צריכה לשמוע?
יותר צריכה לנשום. אני בעיקר נושמת במצבים כאלה. מאד מרגיע.
קוראת שירים שמרגשים אותי, שומעת שיעורים עם חלי ראובן. אישה רוחנית מדהימה ומתקשרת. היא פתחה את מועדון הנתיב. אני מקשיבה לשיעורים שלה פעמיים שלוש בשבוע. אין לתאר כמה זה ממלא אותי ומשמח אותי ומעורר מחשבות והתרגשויות. בתחום הרוח אני מאוד מחוברת לזה.
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
הרבה דברים. להמשיך להקיף עצמי אך ורק באנשים שמרימים, שמפרגנים, שאוהבים ושגורמים לי לשמחה ואושר. לא להיות במקומות מרצים. לא להיות במקומות כי צריך אלא באמת לדבוק במצפן הפנימי.
לא לסטות מהדרך והאוטנתיות. להסתפק ולהנות ממה שיש.
להעמיק את הרוחני ולהמשיך לחקור את מי שאני ואת מה שבאתי לעשות כאן.
לטפח את כל הטוב שנקרה בדרכי, להשקיע ביחסים שכל כך חשובים לי.
לא להצטרך יותר מדי. התקופה הזאת חיזקה והעצימה את מה שידעתי ואפשרה לממש את הזכות הזאת.
הרבה קשרים חברתיים השתנו בתקופה הזאת, ויתרתי על כמה מערכות יחסים שהיה לי קשה לוותר עליהם ופתאום, בתקופה הזאת היתה בהירות. יש שאלה? אין שאלה. היה צמצום מבורך ונכנסו אנשים חדשים מדהימים.
הייתי צריכה מזמן לוותר, הזמן הזה עשה את זה.
מה לא יחזור להיות כשהיה?
אני חושבת שבאישי שלי הרבה דברים לא יחזרו להיות מה שהיו מתוך בחירה, לא מתוך כורח.
מתנה ענקית שקיבלתי זה הסטודיו שלי לקרמיקה. מעיף אותי לשמיים. זה פינה שלי כייפית של היצירה ודברים שלא חשבתי שאחווה אותם, וחווה. במשך שעות עובדת ולא זקוקה לחברה. ממלכה קטנה כזאת. זה עוד משהו מדהים שקרה.
הסתפקות במועט זה השינוי הגדול שחל בי. יש פה משהו אוניברסלי.
התרוצצות מפה לשם, משם לפה. לרוץ לסרטים, לרוץ להצגות, לרוץ למופעים. הכל יותר ברגוע, יותר בבית, בשקט, בנחת. שמחה פנימית. לא צריך יותר מדי עזרים חיצוניים. שייך גם לגיל, לתובנות. לא יודעת אם רק הקורונה הביאה את זה, הייתי בתהליך לכוון הזה.
המעבר ליפו מאד תרם לזה. לא בא לי לצאת. אני כל כך אוהבת את הבית, את הפינה, את האזור, את הים.
לא שנפסיק לנסוע, יותר תחושה פנימית עמוקה של לברך על מה שיש.
אני עדיין לא מבינה מה קורה. לא יודעת לאן זה ילך , לכמה זמן זה ימשך, מה ימשיך ומה לא ימשיך ואיזה השלכות יהיו לזה. לא יודעת לענות על זה.
אני יודעת רק דבר אחד, שהמון דברים ישתנו. המון המון דברים ישתנו. אין ספק שאנחנו חיים בתקופה מאד מאד דרמטית. מספיק זה שאנשים עובדים מהבית. הרבה דברים לא יהיו כשהיו, מה בדיוק, קשה לי להגיד.
הימים שלי מורכבים מדברים שמשמחים אותי, אני דואגת לזה.
טקס
מדיטציה.
לפני השינה אני לפעמים כותבת, תמיד אני חושבת על מה אני מברכת ומודה ביום שעבר , על מה אני אסירת תודה ומה אני מאחלת לעצמי ליום הבא.
אני דואגת להגיד כל יום למי שאני מדברת או פוגשת, אהובי, כמה אני אוהבת אותם. דואגת להגיד את זה, לא רק להרגיש. לא מוותרת על זה.
לרדת לים לשקיעה ולהתפעל.
ארוחת יום שישי.
יותר ויותר אסירת תודה על מה שיש.
הקפה של הבוקר על המרפסת שאנחנו שותים קבוע ביחד. אנחנו המון ביחד ואין רגע משעמם.
הדבר הזה, הלא צריך. לא צריך לעשות את זה, ואת זה, ואת זה. הכל בסדר, הכל רגוע. המון חופש פנימי.
מה הפינה החביבה עלייך בבית?
המרפסת. מרפסת מול הים.
במרפסת יש את הספה, הכורסאות, השולחן. המרפסת היא ה-highlight.
למה את זקוקה בשביל להיות שמחה?
להיות מדויקת. לעשות את מה שנכון לי לעשות. להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת, לעשות את הדברים שמשמחים אותי, לא להפר את האיזון.
המון דברים משמחים אותי. האינטימיות ביחסים, הבית, הילדים, הנכדים, עמרם, הניה, הים.
הימים שלי מורכבים מדברים שמשמחים אותי, אני דואגת לזה.לבשל, לפנק, להקשיב למוזיקה, לקרוא ספרים טובים, לראות בערב טלוויזיה ולהתחבק,לרקוד.
יחסים עם אינטימיות ועומק. לא לבזבז את הזמן עם יחסים שאין בהם עומק ומשמעות.
מה את מאחלת לעצמך?
להיות בריאה. באמת ממש מאחלת לעצמי את זה.
ליהנות ממי שאני וממה שיצרתי.
להמשיך להשקיע במקומות שמשמחים אותי, להמשיך לחיות את החיים במלואם עם משמעות פנימית עמוקה, בהתבוננות כנה פנימה.
אני חושבת שאני עושה את זה, אני מאחלת לעצמי שזה ימשיך ויעמיק.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
להיות טובים