בקרוב
רינת, 55

סיאטל ארה"ב | אוגוסט 2020
בן אדם אותנטי ישר, אינטליגנטית עם חוש הומור, נכנסת לפינות.
רגישה ורגשית. שאפתנית ואוהבת לטפל. קלה להתרגז אבל גם לסלוח.
באיזה אופן התקופה שינתה לך את החיים?
קורונה שיפרה באופן אישי את החיים שלי.אני יותר סביב הבית, פחות צריכה לנסוע לעבודה, זה משמעותי.
התקופה גרמה לי הרבה יותר להתרכז בתוך הבית ובחיי המשפחה, היא האטה את הקצב באופן משמעותי.
היא חזקה את התא המשפחתי וקשרים עם חברים וגם שינתה חלק מהיחסים. בהתחלה נראה שזה מרחיק חלק מהחברויות.
אהבתי ועדיין אוהבת את פסק הזמן, לא רוצה לחזור לטירוף. פחות קניות, פחות התעסקות במה ללבוש, באיך להראות. יותר התרכזות פנימה. אי הוודאות מעוררת חרדות.
בהתחלה חששתי שמקום העבודה שלי בסכנה, זה עורר חרדה. אני יודעת שהחזרה תהייה אינטנסיבית בגלל דברים שקרו שם. מלחיץ לעבוד מהבית עם ילדים שלומדים מהבית.
במשך הזמן פיתחנו את מעגל השגרה באופן שלמדנו להכיר את הסביבה יותר טוב.
ההרגשה של צורך להשיג ולעשות נרגעה. הליכות ארוכות.
אי אפשר שלא יחדור מתחת לעור שלי
.מה שקרה בניו- יורק ואיטליה
יש תחושה של חרדה מתי זה יגמר, איך יראה העתיד.BlackLivesMatter הכניס עוד סטרס.
הפגנות כן ולא האם יתפשט, אנרכיזם.
היה ערב שהייתה שמועה שהולכת להיות הפגנה אלימה, הכניס אלמנט של סוף העולם הגיע. נראה עניין של ספירת זמן. לוקחת את זה כמו פסק זמן שניתן לי במתנה. הילדים בבית. לא מתרוצצים בין חוגים. יכולים לבלות זמן ביחד, לדבר, לצעוק, להשלים. הם כל הזמן בתנועה. כך הם פחות לחוצים.
מחזיר אותנו לאיך שהיה פעם. להנות מהדברים הפשוטים של קיץ- שמש, ים, פירות.
זה שלא בזבזנו כסף היה כיף. האפשרות לעשות כל מיני עבודות קטנות בבית, דברים קטנים לתכנן.
בעבודה- בחשיפה לחולים יש אלמנט של לחץ. יש מקרים קשים. יש שינוי ביחס עם הצוות, המתמחים, המטופלים.
התקשורת היא דרך המדיה, חשוב לתקשר במישור המילולי ולשתף פעולה.
מראות קשים. אי אפשר שלא יחדור מתחת לעור שלי מה שקרה בניו יורק ואיטליה.
עדיין מרגישים שחיים בבועה בסיאטל הירוקה.
לי באופן אישי הרגיע, אולי כי זה מצב חירום. אני מגיבה טוב למצבי חירום.
היום יום הוא המצב המתיש מבחינתי. אולי בגלל זה אני רופאת מצבי חירום.
נוהגת בהרים אבל נופלת במישור. צריכה את ההתרגשות.
ההרגשה של צורך להשיג ולעשות נרגעה.
רגע נעים
רגעים נעימים של לעבוד בגינה, לבשל אוכל טעים, לראות סרטים, לעשות מדיטציה.
רגע קשה
האי וודאות סביב הוירוס. מה הולך להיות, איך זה ישפיע על החיים כחברה. הפגנות שיצאו מכלל שליטה.
המצב בארץ עם כל הכאוס ואי הוודאות.
במעברים. כשהילדים יוצאים מהבית בשני שלישי. מעבר חד מבית עם ילדים לבית בלי ילדים.
מבית מלא לבית ריק. היה רגע קשה כשהדגישו שהם רוצים להיות גם שם. הם מעדיפים לחלוק.
לחפש בן- זוג בתקופה הזאת מאוד בעייתי.
איפה מורגש בגוף?
בראש ובאזור החזה. מועקה ולחצים, לא קוצר נשימה, כבדות כזאת.
במישור המחשבתי אני מוטרדת ולא שמחה.
אני סוערת. דברים שקשורים ליחסים הקודמים יכולים להוציא אותי מדעתי. רוצה להשתחרר מכעסים. המציאות לעיתים לא נותנת לי לשחרר. חיה את זה דרך הילדים שהם חצי מהזמן שם.
מה עוזר לך להירגע?
זמן, שינה טובה, לשנות אווירה, לראות אנשים, אוכל טעים, חברה.
לפעמים אני סוערת בגלל דברים חיצוניים.
פרספקטיבה של זמן ולהבין שאני בן אדם מאוד רגשי.
עם הילדים אני מאוד סוערת. יש רצון ללמוד לא לעשות את זה. פאטרן שהייתי רוצה לשבור.
אני סוערת. דברים שקשורים ליחסים הקודמים יכולים להוציא אותי מדעתי. רוצה להשתחרר מכעסים. המציאות לעיתים לא נותנת לי לשחרר. חיה את זה דרך הילדים שהם חצי מהזמן שם.
מה את צריכה לשמוע?
מוזיקה קלאסית.
להגיד מה קורה. להגיד שזה מצב נקודתי וחולף. מכירה את זה.
מה את רוצה לשמר מהתקופה?
האטת קצב, התרכזות במה שחשוב. במשפחה, באוכל, בהתלהבות מדברים קטנים, הלוקליות,
התחושה שלא צריך כל הזמן לרדוף אחרי הדבר הבא.
זה שהילדים לא כל הזמן בחוגים, שלא צריך להעביר אותם ממקום אחד לשני.
מה לא יחזור להיות כשהיה?
לא יודעת. נראה שאנשים פחות יהיו חמים ופיסיים אחד לשני.
ההתאוששות תהיה איטית. יחששו לבוא במגע.
מבחינת איכות הסביבה ותרבות הצריכה נראה יותר נכון מה שקורה.
אנחנו עובדים בשביל לבזבז כסף, פתאום אני מבינה כמה אני מבזבזת שלא צריך. מלא אקסטרה.
כמה חודשים בכרטיס האשראי היה רק אוכל. די משמעותי כמה אפשר להסתפק במועט ולחיות עם זה לא רע.
טקס.
הליכה עם הילדים זה כיף. לפעמים לא רוצים, כן רוצים, רבים מציקים. תמיד כשהולכים זה כיף.
מפגשים בסוף היום. מה שהיה מקודם אבל קצת יותר.
עבודות . הילדים למדו לעבוד יותר סביב הבית- ארוחות, כביסה, גיהוץ.
ללכת , החלטתי שאני הולכת כדי לרדת במשקל.
החלטתי שאני לוקחת את הפרויקט הזה, קניתי משקל. פעם ראשונה שאני מגבילה את עצמי בדיאטה קלוריות
שמתי לי גול, 10000 צעדים ביום. זה מעודד, נותן תחושה של שליטה. יותר בריאות.
הספירה הזאת זה משהו שמאוד חשוב לי. עוזר לי לשמור על מה אני צריכה ומה לא.
המצב של רעב ושובע זה מדהים. אתה יכול לאכול חצי כמות ולהרגיש שזה מספיק.
זה משגע שאני ככה כי אני מאוד אוהבת לאכול ועכשיו אני מחכה לערב לאכול.
מה הפינה החביבה עלייך בבית?
הגינה.
אוהבת לשבת בחוץ בערבים וגם במהלך היום.
שם אני עושה מדיטציה במקום משתנה על הדק מול פסל הבודהה. הוא זז ואני איתו. אני מעבירה אותו בהתאם לתקופות. בתקופות שאני לחוצה אני צריכה לקום מוקדם בבוקר כדי להספיק.
אני לא רואה אותו כל-כך כי אני עוצמת עיניים אבל זה נותן לי כיוון.
מה את חייבת בשביל להיות שמחה?
שקט נפשי, שלווה, בטחון.
מה את מאחלת לעצמך?
אני צריכה שלא יהיו הרבה דרמות. שיהיה ביטחון כלכלי ורגשי. שיהיה יציב.
איזה עצה יש לך לימים הבאים?
לקחת את זה צעד אחר צעד, יום אחר יום. לחיות את הרגע.
הכל הולך להיות בסדר.