WOMEN 2020 UNFILTERED | 2020 Unfiltered

top of page

בקרוב

נשים 2020 ללא פילטר

לחיי האדם יש ערך כל עוד אדם מייחס ערך לחיים של אחרים באמצעות אהבה, חברות, כעס, חמלה.

- סימון דה בובואר

על הפרויקט

סוג של ידיעה על החיים עם ביטחון שהכל ימשיך כפי שהיה כבר לא קיים.

מה שאני עושה זה לברוח למה שאני טובה בו - עשייה.

einat mask.jpg

מעגלי תשומת הלב שאני מקבלת הם חלק מההגדרה שלי, ממה שבונה אותי, שעוטף אותי. סוג של חוויה שמאוד חשובה לי כרגע. היה חסר ברמה הקיומית.

IMG_1413 copy.jpg

מה שרוצים יכול לחכות, מה שצריך הוא מאוד מעט.

נתקלת במשך היום הרבה הרבה פעמים בשאלה - האם זה באמת נחוץ?

לי באופן אישי הרגיע,

אולי כי זה מצב חירום.

היום יום הוא המצב המתיש מבחינתי.

נוהגת בהרים אבל נופלת במישור.

החיים הם לא אותו דבר,

כאילו סרט אימה מתרחש בחיים.

אני חושבת שאחד הדברים שזה עושה זה לפגוש את עצמך ערומה בבית שלך ואם את בשלום עם זה אז אחלה, ניצחת. ואני בשלום עם זה. כי אין לאן לברוח. את צריכה למצוא או להמציא את עצמך.

2020 Unfiltered-6.jpg

החלון קיבל המון משמעות. אתה יכול להסתכל ולראות שיש חוץ, יש פרספקטיבה, יש ירוק, יש חיים.

WhatsApp Image 2020-10-05 at 09.19.34.jp

הכל התהפך, קורונה כלאה אותי בבית. לומדים לחיות עם זה, אין ברירה.

אני מוצאת פתרונות.

היה לי ברור שיהיו יותר חרדות,

אבל לא לזה ציפיתי

ספורט עוזר לי מאד.

אני מכורה לספורט,

אני עושה כל הזמן.

זה הפרוזאק שלי.

ayelet mask.jpg

פחדים מקורונה היו בהתחלה אך נרגעו כי נמאס לי קצת לפחד.

יש לי את חברות הבוקר שלי, שותות כל יום קפה ביחד לפני העבודה,

נקודה של שפיות בתוך היום.

הייתי קמה כל שבוע ואומרת: קוסטה ריקה? תאילנד? שוויץ? ופתאום אני פה.

פתאום ניתנה לי המתנה הזאת, שמכורח הנסיבות יכולתי להבין מי מתאים לי, מי לא מתאים לי, כמה דברים לא חסרים לי.

חליתי בקורונה ופחדתי שאני הולכת למות.

עברתי את זה קשה.

$Untitled-23\.png$

סדר העדיפויות השתנה,

הכל נכנס פנימה.

הילדים בסדר עדיפויות

ראשון, מקבלים הרבה

יותר תשומת לב.

במקרה הפרטי שלי,

הקורונה הפכה לסיפור הרקע.

רציתי להתכנס בבית עם הילדים, אבל הבנתי שאני מאד חיונית כי התפקיד שלי בהגדרתו הוא קהילה, וקהילה מאד נדרשת בחירום.

אפשר להגיד שבגלל הקורונה מעדיפים לא לעשות את זה, וכולם מבינים. יש את החופש להגיד לא. לפני כן הייתי צריכה להגיד לכל דבר כן.

היה לי קוצר נשימה כשהתחילה הקורונה.

היה לי קשה לנשום.

אבל ממש.

בתחילת הקורונה זה הרגיש לי כמו מחנה צופים, כל ערב שיחקנו קלפים, הרכבנו פאזלים, זה הרגיש כמו משהו זמני ומיוחד.

באיזשהו שלב זה פסק, כי זה לא החופש הגדול, זה החיים עצמם.

יש הרבה מתבגרים במצוקה בתקופה הזאת. הנפש נמצאת במצוקה אצלם.

הם השתבללו הביתה. מצד אחד זה מאד נוח, מצד שני זה מכבה אותם.

גם כשאני רואה אותם בזום, אני רואה ילדים כבויים ואפורים.

זה מאוד ערער לאנשים בגיל שלי. הרבה שאלות עולות-

מי אני, מה אני, מה אני אמור לעשות, מאיפה יבוא כסף?

אנחנו לא באמת יכולים לתכנן את החיים שלנו מעבר לחודש אחד קדימה.

לאחר הלידה של הילי, ההורים שלה היו מוכנים לחשוף אותה רק למעגל הראשון, לאחים.

הם חששו לחשוף אותה למעגלים רחבים. יש קרובי משפחה שעדיין לא ראו אותה. היא כבר בת ארבעה חודשים.

יש הרבה סימני שאלה שלא תמיד יש עליהם תשובות.

יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

אני מתגעגעת להתגעגע להורים שלי.

נשים חששו להכנס להריון.

זה פחות הקורונה, יותר הנגזרות שלה ששאבו אותי לתחושה של דחיפות לעשות דברים ולצאת מהנוחות.

הגשם הראשון.

בכלל,

להריח עכשיו מאד משמח אותי.

ואם יש חסר אחד גדול מאד וצורם בקולי קולות , זהו חוסר היכולת לתת ולקבל מגע פיזי , יד על הזרוע , ליטוף שיער והכי הכי

חיבוק .

חיבוק הוא חום , מגע , הכרה בקיומו של האחר ומתן אישור ריגשי לכך .

חיבוק פשוט כזה .

WhatsApp Image 2020-12-31 at 11.14.44.jp

כל הזמן איזושהי תחושה שאת כמו בעל חיים בהישרדות.

אם אעשה zoom out ואבין את הסיטואציה, אני ממש לא בהישרדות. חוץ מהמגבלות אין סטרס. ועדיין חווה משהו נורא, נורא, נורא כבד באוויר.

פגש אותי עם התחושה של מה הסיכוי שאוכל למצוא עבודה בזמן הזה?

אני לא חושבת על זה ביומיום ופתאום, מה נסגר,

לא התחבקתי עם אמא שלי

כבר חצי שנה.

זה ממש קשה כשאני מתעמקת בזה.

אני מהמקום שלי כבוגרת מסתכלת על הצרכים שלנו כיצורים חברתיים ולא מתלהבת ממה שקורה.

בדר״כ אני לא אוהבת דברים קבועים. אבל בתקופת הקורונה,

זה נותן הרגשה של יציבות

ובטחון צפוי.

אלה שלא הצליחו למצוא עבודה מיד אחרי הקולג. היה קשה לא לשים לב לתחושה של כישלון. היה קשה מאוד להתמודד בהתחלה.

WhatsApp Image 2021-01-01 at 17.37.53.jp

תחושה שאני עושה מה שאני יכולה כשכולם סובלים.

להוולד לעולם שבו

תבנית פנים היא מסכה ועיניים

ללא הבעות פנים, ומגע

כפי שידענו.

איך זה משפיע על החוויה של התינוק?

bottom of page